חדש: מדריך היריון לגברים בלבד

"אני מתאר לעצמי שבפעם הראשונה שבן אדם פותח את הספר שלי, הוא שואל: 'מה אני בעצם רואה כאן? על מה אני מסתכל?' מפני שזה לא מדריך קלאסי, זה לא יומן רגיל, זה לא ספר עיון וזו גם לא פרוזה", אומר יהונתן קינן, שכתב ואייר את "אבאבא – הוראות הפעלה לגבר לתקופת ההיריון" (הוצאת "כנרת"), מדריך הומוריסטי מאויר לאב לעתיד, העוקב אחר שלבי ההיריון בסדר כרונולוגי ומתייחס לשלל סוגיות, החל מגילוי ההיריון, דרך האופן המדוקדק שבו יש לספר להורים, ועד להשלמת שעות שינה עם הגעת הבן או הבת לעולם. 

"תחום ההיריון והלידה הוא תחום די רציני, והספרות מתייחסת אליו בהתאם – איך לעשות את זה נכון, איך להימנע מטעויות. רוב הספרים בתחום פונים לנשים. כשאת נכנסת לחנות ספרים וניגשת למדף של ספרי ההיריון, הלידה וההורות, רוב הספרים שאת רואה הם ספרים עבי כרס, שמסבירים, ומפרטים, ומדייקים", מתאר קינן היטב את המצב הקיים, בו אחד הספרים הבולטים בשונותם הוא "תגיד אבא", ספרו ההומוריסטי של רענן שקד המיועד לאבות טריים. "המטרה שלי הייתה לעשות את ההיפך", הוא מספר, "להתמקד במי שבסיטואציה הזו לא נמצא במרכז – הגבר, האבא לעתיד, שבתחום הזה בדרך כלל זוכה למקום של נספח, זה שמגיע לבדיקות, יושב ליד האישה ומחזיק לה את היד. רציתי להקליל את העניין, קצת לצחוק על כל זה". 

קינן בן השלושים ותשע נשוי לעדי, שגם היא, כמוהו, ירושלמית במקור. שניהם מתגוררים בירושלים עם שלושת ילדיהם בני השמונה, החמש וחצי והשנתיים. קינן הוא מנהל הסטודיו בחטיבת הדיגיטל של "כאן".

"הגעתי לריאיון העבודה שלי כשבעצם עדיין לא היה תאגיד. הייתה אי-ודאות סביב האופי שלו, ולא היה ברור מה בדיוק הוא הולך להיות, ובאיזה סדר גודל", מספר קינן בחיוך. "הריאיון עם אלעד טנא, הסמנכ"ל, ועם מתן דרורי, מנהל התוכן של מחלקת הדיגיטל, התקיים בכלל באוניברסיטת תל אביב. החזון היה לפתח חטיבת דיגיטל מפוארת, ובאמת, הדיגיטל של 'כאן' הוא פורץ דרך מבחינת כל מה שקשור לסטורי טלינג, ואני מתרגש להיות חלק מזה".

איך נולד הרעיון ל"אבאבא"?

"כל החיים הייתי סביב אמנות, סביב ציור. היה לי ברור שאנסה להתקבל ל'בצלאל', ולשמחתי התקבלתי ולמדתי שם. שירתי כקצין ביחידה קרבית, הייתי בקבע, והתחלתי ללמוד די מאוחר, אחרי טיולים בחו"ל. למדתי תקשורת חזותית, ובתחום העיצוב הגרפי התאהבתי בעולם האינפוגרפיקה, שהוא עיצוב מידע. הוקסמתי מחוברות הרכבה של "איקאה" ומחוברות של "לגו". זה מדהים איך במעט טקסט ובהרבה ויזואליה אתה יכול להסביר משהו שהוא כמעט אוניברסלי, גם מבלי לדבר באותה השפה.

"בשנה ד' התבקשנו לעשות פרויקט גמר, והבכור שלי, איתי, בדיוק נולד אז. החלטתי לקחת את כל העניין הזה ולעשות יומן אינפוגרפי של גבר במהלך ההיריון של זוגתו. קיבלתי עליו הרבה פידבקים, ומשם זה התחיל. פתחתי בהמשך גם דף פייסבוק בשם 'אבאבא – הוראות הפעלה לגבר', שמתמקד בחיים שאחרי ההיריון – האבהות עצמה". 

בתהליך היצירה, עדי חוותה דעתה על הספר, מנקודת מבטה ומניסיונה? 

"הדמויות המאוירות בספר הן עדי ואני. עדי גם היא בוגרת 'בצלאל', והייתה שותפה מלאה כאן – רעיונות, שינויים, עריכה מחדש של דברים שעשיתי – היה לה חלק בכל. התייעצתי איתה לגבי המון דברים, בין היתר גם לגבי השאלה מה יותר יצחיק את הקוראים – דברים שמצחיקים אותי, לא בטוח שיצחיקו אחרים. היו הרבה: "נו, מאמי, מה את אומרת? זה באמת מצחיק?". היא הייתה נסיינית הבדיחות שלי. הילדים מאוד התרגשו מכך שיש ספר שקשור בהם ובהריונות שלהם, וכל הזמן שאלו את דמות התינוק: "אבא, זה אני? זה עליי?". 

אחד הדברים הבולטים באיורים, הוא שהדמויות נטולות תווי פנים. מדוע? 

"כשיש פנים, הדיון הולך למקום אחר, לדעתי. ההבעה לוקחת את זה למקום אחר. כשלדמות אין פנים, היא הופכת להיות סכמטית, ומה שחשוב זו לא היא, אלא הסיטואציה שהיא נמצאת בה. זה גם יותר אוניברסלי, כל אחד יכול לשים את עצמו בסיטואציות האלה ולהיות הדמויות האלה".

טירון בעולם ההיריון

כותרת המשנה של הספר, "הוראות הפעלה לגבר לתקופת ההיריון", היא כזו שספק רב אם תימצא מקבילה לה הפונה לנשים. קשה להעלות על הדעת מדריך היריון לנשים שבכותרתו ייכתב צמד המילים "הוראות הפעלה" – או אפילו "הנחיות" או "הכוונות", גם אם בהומור. 

"באופן טבעי, בגלל שזה עניין ביולוגי, נשים מבינות יותר מגברים בכל הקשור בעולם ההיריון והלידה. ויש גם את החיבור לחברות, שמדברות על החוויה שלהן, והם משתפות אחת את השנייה. יש היבטים בתהליך, שכמה שאנחנו הגברים לא ננסה ונרצה, לא נוכל להבין טוב כמו הנשים שחוות אותו", מתייחס קינן לנקודה זו. "זה עולם שהוא חדש לנו. אנחנו נכנסים לרופא ואפילו לא יודעים על איזה כיסא אנחנו אמורים לשבת או מהי תדירות הבדיקות, אנחנו לא יודעים מה אמורים לעשות עם כדור הפילאטיס הזה שיש בבית".

"כמובן שהספר מקצין סיטואציות, אבל כן, אני חושב שיש רגעים שבהם הגבר, האב לעתיד, צריך שיכוונו אותו. מתי לספר? למי מספרים? גם אלו דברים צריך לדעת. אם זה היריון ראשון, גם הגבר וגם האישה הרי טירונים, אבל במובן מסוים, הגבר יותר טירון מהאישה. אם מישהו מבני הזוג זקוק להוראות הפעלה – בצחוק, כמובן, זה הגבר".

אתה חושב שיש מאפיינים ייחודיים לאבהות בחברה הישראלית?

"יש את העניין סביב זה שנהפוך לאבות. מרגע שמתחתנים, מהר מאוד מתחילות שאלות נוסח: 'נו, יאללה, מתי תביאו ילדים?'. יש ציפייה מאוד חזקה שזה כבר יקרה. יש הרבה טררם מסביב, הרבה התעסקות בעניין של מתי תהפוך לאבא". 

הספר עצמו יכול להיות רלוונטי לאבות בתרבויות שונות, בשינויים קלים – יש בו כמה התייחסויות שפונות יותר לקוראים ישראלים.

"הספר מאוד אוניברסלי ברובו, ומצד שני מאוד ישראלי בחלק מהדברים – האמונות התפלות, הקרבה לדת, הארוחה הזו עם ההורים במהלכה אתה אמור לספר להם שאתם עומדים להפוך להורים בעצמכם – זו סיטואציה באווירה מאוד ישראלית. כשארצה לתרגם את הספר – ואני חושב שארצה, אצטרך לתרגם לא רק את הטקסט, אלא במידה מסוימת גם את ההומור, כך שיתאים לתרבויות אחרות. למשל – למצוא איך זוג אמריקאי יכול להתחבר לזה. אני חושב על ספר שני, שיתמקד באבהות עצמה, מן המשך כייפי ומצחיק. בהתבסס על חווית האבהות שלי עם שלושת ילדיי, אני יכול למצוא עוד שפע סיטואציות מצחיקות ששווה לכתוב עליהן".