"להתאחד עם גנץ כדי להפיל את נתניהו? זו לא מטרה שמקדשת את האמצעים"

החספוס של ח"כ קארין אלהרר הופך אותה לחריגה בנוף הדמויות שמרכיבות את יש עתיד. קודם כל, היא בעלת דעות. מוצקות, שנשמעות בקול ברור, ואם צריך - גם בווליום שלא משאיר מקום לספק. היא לא מהססת להיכנס לעימותים, לדפוק על שולחנות ובעיקר לספק שורות תחתונות. בכך היא יוצאת דופן על רקע הדמויות הפלקטיות בחלקן שמאפיינות את הרשימה של יאיר לפיד לקראת הבחירות הקרובות, וגם על רקע הפוסטים החיוורים שמעלה המפלגה לפייסבוק. 

במסע איתה אלהרר מצטיירת, סליחה על הקלישאה, כמעוררת השראה. היא מתעקשת שלאורך כל חייה, "כשראיתי קיר, ידעתי שאעבור אותו או דרכו. ואם צריך, אז דוך עם הראש. אני רק צריכה לשמוע שזה בלתי אפשרי כדי שאהפוך את זה לאפשרי".

ההתמודדות שלה עם ניוון שרירים והעובדה שהיא מתניידת באמצעות כיסא גלגלים ידועות לא פחות מעשייתה הפרלמנטרית. "תמיד ישאלו אותי על נכים, ובכל פעם שאחרוג, הגברים סביבי ישר ינסו להחזיר אותי למקום שאני אמורה להיות בו. בפגישות עם גנרלים זה בולט. גם אישה, גם בכיסא, גם לא עשיתי צבא - מי אני שאנהל עבורם ישיבות? אבל בפגישה השנייה איתי הם מבינים מהר מאוד שמוטב שיתיישרו, כדי שלכל הצדדים יהיה קל יותר לעבוד. כל מי שיש לו היגיון בריא, מתיישר".

 

מכניסים להילוך ראשון: בין אלי מקביל לבר־אילן

בוואן שבו אנחנו נוסעים, המותאם ומאובזר לצרכיה, מרגישים היטב שמדובר במערכת בחירות לחוצה מאוד מבחינת יש עתיד. אם עד לפני חודשיים דיברו במפלגה על הסיכויים לגבור על ראש הממשלה בנימין נתניהו, לפתע קם לו אויב פוליטי חדש, כמעט שכפול של מנהיג מפלגתה של אלהרר. בני גנץ נוגס היטב בקולות של יש עתיד. שמו יחזור פעמים רבות בפגישה עם אלהרר, מספר 8 ביש עתיד, ששואפת להתקדם גבוה יותר בכהונתה בכנסת הבאה. 

"אני לא מבינה מה הדרך של בני גנץ", היא תוקפת, "הוא נתן נאום אחד במקום סטרילי, ללא אפשרות לשאול אותו שום שאלה, ועוד ראיון עם שני אנשים שאני אוהבת מאוד, אבל עיתונאים הם לא. האם יש לו את הקבלות של יאיר לפיד? בוודאי שלא. 

"ולפני שמדברים על קבלות, אני אשמח לדעת מה הדרך שלו. ראיון אחד בלבד ואינספור הבהרות זה מה ששמענו ממנו עד עכשיו, וזה עיקר הפעילות שלו", היא מחייכת בקשיחות: "אז למה השמועות הללו שאנחנו צריכים ללכת ולהתאחד איתו? רק כדי להפיל את ראש הממשלה? זהו? והמטרה הזו מקדשת את האמצעים? אני מצטערת, אני לא חושבת ככה, ולדעתי גם חבריי לא חושבים ככה".

 

12:00 בר־אילן: כאן הכל התחיל // צילום: יוסי זליגר

 

בתור ילדה היא חלמה להפוך לעורכת דין אחרי שצפתה ב"פרקליטי אל. איי". "היה שם עורך דין חתיך, וזה עשה לי את זה. נעשיתי מכורה לסדרות משפט: 'אלי מקביל', כמובן, וגם 'האישה הטובה'. ידעתי שאני רוצה להשתמש במה שלמדתי כדי לעזור לאנשים שנתקעים בתוך הביורוקרטיה". 

היא סיימה תואר ראשון במשפטים במסלול האקדמי של המכללה למינהל, ותואר שני במשפטים עם התמחות בזכויות אדם בבית הספר למשפטים של אמריקן יוניברסיטי בוושינגטון. לאחר סיום לימודיה, בשנת 2005, שבה לישראל והחלה לעבוד בקליניקה המשפטית לזכויות אנשים עם מוגבלויות בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר־אילן. ב־2008 מונתה לנהל את מערך הקליניקות המשפטיות של הפקולטה. בתקופת ניהולה הוקמו קליניקה למשפט עברי וקליניקה לזכויות קשישים וניצולי השואה, והמערך גדל לשמונה קליניקות בסך הכל. 

לא פלא שכאשר אנחנו מגיעים לקליניקה לזכויות בעלי מוגבלויות, העובדות מביטות בה בהתרגשות. "היא עשתה את המעבר מהעולם המשפטי לעולם הפוליטי, אבל עבורנו היא נשארה הגשר שמאחד בין שני העולמות, ואחת היחידות שמבינות את התמונה כולה", מספרת רוני רוטלר, מנהלת הקליניקה.

לח"כ אלהרר אין ספק שחל שיפור ביחס לנכים בישראל, "אבל כמו שאני, בהתחלה, לא באתי טוב בעין לאנשים בכנסת, כך אנשים בעלי צרכים מיוחדים ומוגבלויות עדיין ניצבים בפני בעיות בחברה הישראלית". 

פתאום היא מתרגזת, זועמת ממש. המשפט הבא כמעט מתפרץ מתוכה בכאב: "כמו המלחמה שניהלתי נגד אי־מתן משכנתא לבעלי מוגבלויות. מבחינתי, לא הגיוני שזוג חירשים לא יוכלו לקנות דירה". 

כשנכנסה לכנסת, היתה בטוחה שהמלחמות שלה יזכו אותה בשותפות רבות לדרך. מהר מאוד גילתה את הפער העצום בין התדמית הציבורית לאמת. "אורלי לוי־אבקסיס היתה הפתעה אדירה עבורי. אין לי בעיה עם זה שהיא יודעת לעשות את ההצגות כמו שצריך, להזיל דמעה ברגע הנכון. אבל צריך לשים לזה גבולות, ואצלה לפעמים זה חזק יותר מהמהות עצמה. זה מאכזב מאוד".

 גם את שלי יחימוביץ' מגדירה אלהרר "אכזבה ענקית". כזכור, באחד מרגעי השפל בקריירה שלה, סירבה הח"כית מהעבודה להתקזז עם אלהרר בשעה שהאחרונה היתה בחופשת לידה - מהלך שעורר ביקורת גם במפלגתה של יחימוביץ'.

את המאבק המילולי שלה עם ח"כ אורן חזן (שלעג לאלהרר על נכותה), גם מי שמתרחקים מפוליטיקה כמו מאש בוודאי זוכרים. היא טוענת שלא נפגעה ממנו יתר על המידה. "החיים, כפי שראינו, כבר שילמו לאורן חזן", היא אומרת, ובכל זאת לא מסתירה את שמחתה מכך שהח"כ מהליכוד סיים ככל הנראה את דרכו הפוליטית. 

 

הפסקת צהריים: בחולון לא חוזרים בשאלה

אנחנו ממשיכים הלאה לתחנה הבאה. ברקע אנחנו שומעים דיווחים על הפריימריז בעבודה. אלהרר לא מתרגשת. "קדימה, תשאל אותי אם מתאחדים עם כחלון", היא עוקצת אותי במהלך הנסיעה, "כל היום כל העיתונאים שואלים אם מתאחדים עם כחלון או עם גנץ, כשברור שעולמות אידיאולוגיים ענקיים מפרידים בינינו". 

אנחנו בדרך למתחם החדש של עמותת "יוצאים בשינוי", בצפון הישן של תל אביב. על פי הנתונים שמקבלת אלהרר, בישראל חוזרים בשאלה לא פחות מ־1,500 איש בשנה. עוד פלח אוכלוסייה שנופל בין הכיסאות; בתרבות החרדית הם כבר לא רלוונטיים, ובזו החילונית לא באמת יודעים איך להתמודד עם דור שלם של אנשים שבגיל 18 אינם יודעים מילה באנגלית או מתמטיקה בסיסית. 

איך את, שנולדת למשפחה מרוקאית מסורתית בחולון, ניצבת בחזית המאבק עבור הציבור החילוני?

 "אני נולדתי במה שנקרא בית מסורתי. לא מדליקים אש בשבת, אבל נוסעים במכונית. ההורים שלי הם שני ספרים, שכל היום עובדים יחד. הם תמיד נתנו לי הרגשה שכל דבר בחיים אפשרי. נכון, גדלתי בשכונה גנרית שבה כולם גדלו באותה צורה, לא ראינו משפחות של אבא ואבא או אמא ואמא. אני זוכרת שדיברתי עם ההורים שלי על כך שצריך לאפשר לאנשים לא להתחתן ברבנות, ואבא שלי הסתכל עלי מוזר. הוא שאל אם המפלגה שהצטרפתי אליה היא נגד הדת. 

"בכלל, כשהודעתי להם שאני נכנסת לפוליטיקה, הם אמרו לי: אבל הם ערמומיים, הם יאכלו אותך בלי מלח. תחשבי שאת לא שיקרת ולא מסוגלת לשקר, איך תסתדרי בפוליטיקה?" 

היא צוחקת ונזכרת: "דווקא בפגישה שלי עם יאיר, הוא אמר לי שאין בזה שום דבר רע. שזה בדיוק העניין: נבוא, נגיד את האמת, וזה יעבוד. זה באמת עבד. וזה עובד גם עכשיו, כשאנחנו כביכול במדבר האופוזיציוני". 

 

15:00 תל אביב: מפגש עם חוזרים בשאלה // צילום: יוסי זליגר

 

המפגש עם החבר'ה הצעירים שהגיעו לעיר הגדולה, רגע אחרי שהשאירו את הציצית מאחור, מרתק למדי. הנתונים שנחשפים כאן מגלים שתופעת החזרה בשאלה תתגבר, ומסיבה אחרת עיקרית: הכלכלה. בעוד 20 שנה ישראל לא תוכל לסבסד את העולם החרדי, ולצד היציאה לעבודה מגיעה גם האפשרות לחזור בשאלה. הנתונים הלא רשמיים מראים גם כי חברות האינטרנט חדרו, בשיעור של קרוב ל־40 אחוזים, לתוך אזורי האוכלוסייה החרדיים, מה שמעיד על צמא לשינוי. 

עבור אלהרר ומפלגתה, זה הקהל שהם צריכים לשמר ולפעול עבורו. אם יעבדו בנחישות, מקווים ביש עתיד, התוצאות יבואו לידי ביטוי בקלפי בבחירות הקרובות - ויאפשרו כניסה חזרה לקואליציה, מתוך הבנה שקדנציה נוספת באופוזיציה היא גזר דין מוות פוליטי עבור המפלגה.

"אני חושבת שזה קשור מאוד בחינוך", אומרת אלהרר לחבורה הצעירה שמולה, שאנשיה נראים כמי שהשתלבו היטב בחברה החילונית, "אבל אתם יודעים מי ברח ממני לאורך כל הכנסת האחרונה ולא היה מעוניין להיפגש איתי, אף שטכנית אנחנו שכנים במשכן הכנסת? שר החינוך נפתלי בנט. הוא לא היה מעוניין לשמוע על עזרה לילדים עם צרכים מיוחדים, על חוזרים בשאלה, על כל נושא שלא משרת את האג'נדה שלו. הוא פעל מגזרית, ואני מצאתי את עצמי רודפת אחריו במסדרונות כדי לקבל ממנו התייחסות". 

אלהרר לוקחת הכל אישית. היא לא מבינה, או אולי מתעקשת לא להבין, את החוקים של המשחק הפוליטי. "לא יכולה עם ההצגות האלה. או שעושים דברים כמו שצריך, או שלא עושים. זה לא שאני אתאבד כדי לשרת את הציבור, אבל אם כבר הגעתי לאן שהגעתי, חייבים לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים. לכן אני לא מבינה איך אפשר לא לקחת אישית את הפוליטיקה". 

אולי זה קשור לכך שבמפלגה שלה אין פריימריז, אבל בין השורות מבינים היטב שבתוך יש עתיד ניטש קרב. המאבק על הפעילים, בעיקר אלו הצעירים, מורגש מתחת לפני השטח. אלהרר מצפה שלפיד יספור אותה יותר. אם מסתכלים על עמדתה בפרונט בקמפיין הנוכחי, לא מן הנמנע שזה יקרה.

 

חניית לילה: סכין בין השיניים

בדרך למטה המפלגה נדמה שאלהרר השתחררה במקצת. היא מספרת שגם בגיל 19, אז תקפה אותה המחלה, לא התרגשה במיוחד. "היתה לי ילדות מאושרת, וההורים שלי נתנו לי ולאחיי הקטנים כל מה שהיינו צריכים כדי שאדע שאוכל להתמודד. ידעתי שאקים משפחה, וכשבעלי ירון הבין שהוא הולך לחיות את חייו עם פוליטיקאית, הוא שאל את עצמו ואותי אם אנחנו מבינים לאן אנחנו נכנסים". 

היא לוקחת נשימה. "הוא אבא במשרה מלאה, אבל בכל תקופת בחירות אנחנו נזכרים כמה זה קשה. יואב, הבכור שלי בן החמש וחצי, רוצה חיבוק ממני כי הוא בקושי רואה אותי בתקופה הזו". את יהונתן בן השנה וחצי היא מתקשה להחזיק, כי את התחושה בכתפיים איבדה מזמן, אבל בשבתות בפארק היא ובעלה עסוקים במרדף בלתי פוסק שכרוך בגידול שני בנים. אל תיתנו לטקסט הסנטימנטלי הזה להטעות אתכם: בכל יום עוזבת אלהרר את השכונה שלה בראשון לציון עם סכין בין השיניים. "סיפור חיי הוא מאבק. שום דבר לא בא בקלות, וגם אם יבוא בקלות, אני לא בטוחה שארצה לקחת". 

 

16:30 מטה "יש עתיד": "אנחנו חייבים לך" // צילום: יוסי זליגר

 

כשאנחנו נכנסים למטה העמוס והלחוץ, היא מתקבלת במחיאות כפיים סוערות. "אנחנו חייבים לה הרבה", מסבירים בני הדור הצעיר של המפלגה. הם נראים קצת כמו יאיר לפידים קטנים. אין ספק שהכוונות שלהם טובות, אבל נדמה שגם הם הפנימו היטב שבבחירות הללו היו"ר שלהם שוב לא יהיה ראש הממשלה. ובכלל, היריב האמיתי הוא, כן כן, בני גנץ. 

"כשאנחנו עומדים בצמתים שואלים אותנו מה עם גנץ, למה לא גנץ", הם אומרים לה. היא עונה מייד: "אתם צריכים לזכור שהוא הבחור החדש בשכונה, וגם אנחנו היינו פעם הבחורים החדשים בשכונה. הוא חמוד ומגניב, אבל יש דבר אחד שיש לנו ולו אין, ואת זה אתם צריכים להזכיר לכולם: לנו יש ניסיון גם בקואליציה וגם באופוזיציה. יש לנו חוקים על שמנו, ויש אנשים שחייהם השתנו בגללנו. לגנץ אין את כל זה".

ניכר שהם משתכנעים, אבל עבור אלהרר זה סופו של עוד יום עמוס בקרבות: במפלגה, כלפי חוץ וגם עם החיים עצמם. "הנכות שלי היתה פעם חזות הכל, אבל זה כבר נעלם מזמן. עכשיו המאבק שלי הוא עבור אנשים אחרים שזקוקים לכך. ואם אני צריכה לבחור את המאבק הכי גדול שלי כפרלמנטרית, הרי זו הביורוקרטיה הישראלית. המאבק מולה הוא קשוח וקשה, וזה בכלל לא משנה אם אתה בכיסא גלגלים או לא". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו