שבועות או חודשים אחדים לאחר הבחירות, אחרי ואולי אף בטרם תוקם בישראל ממשלה חדשה, צפוי דונלד טראמפ לפרסם את "תוכנית המאה" שלו. המחירים שישראל תידרש לשלם יהיו כנראה גבוהים. הם ייגעו ברבדים הקיומיים והערכיים של חיינו כאן - ירושלים, ביטחון והתיישבות.
למרות שההערכה הזאת (שמבוססת גם על ידיעה) מקובלת על רבים, מערכת הבחירות הנוכחית מרוקנת מכל דיון ענייני או אידיאולוגי ב"טייפון המדיני" שנמצא על הסף. לחלופין, הציבור נחשף לעניין אחד ויחיד: קמפיין החקירות שמציג את כתב האישום הצפוי נגד רה"מ נתניהו כמזימה של השמאל. הקמפיין פוטר את נתניהו מהוכחה שעמדותיו אכן ימניות, שהרי אם השמאל תופר לי תיק, אני אוטומטית ימין.
בחסות הנחת היסוד הזאת, נתניהו כלל אינו מאותגר מימין, לא כאשר הוא מאפשר העברת כספים לחמאס בעזה, ולא כאשר הוא גורר רגליים בביצוע החלטת בג"ץ להרוס את המאחז הבלתי חוקי בחאן אל־אחמר. לא כאשר הוא אינו נוקף אצבע להסדרת המאחזים למרות עבודה מקצועית מאומצת של משרדי הביטחון והמשפטים והצעת "מחליטים" שמונחת על שולחנו זה זמן. וגם לא כאשר הוא ממשיך להקפיא בנייה במקומות אסטרטגיים כמו גבעת המטוס בירושלים או באתר אי-1 שמיועד לחבר את מעלה אדומים לבירה.
לא לפקפק בהדלפות
השקט הרועם ביותר נוגע כאמור לתוכנית טראמפ. על פי הדלפות ופרסומים לא מעטים, שאם רק חצי מהם נכונים, הימין האידיאולוגי צריך למרוט את שערות ראשו, התוכנית כוללת הקמת מדינה פלשתינית, שתשתרע על 85-90 אחוזים משטחי יו"ש; שכונות במזרח ירושלים יועברו לשליטת הרש"פ, ואפילו באגן הקדוש, בעיר העתיקה ובסובב העיר העתיקה - הפלשתינים יקבלו דריסת רגל.
על פי אותם פרסומים, עשרות מאחזים יפונו, בעשרות התנחלויות ותיקות תוקפא בנייה ורק "הגושים" יצורפו למדינת ישראל.
ההכחשות האמריקניות לפרסומים הרבים הללו מתאפיינות בעיקר ב"תמתינו בסבלנות". אבל טראמפ עצמו, הגם שהוא ממעט במילים בעניין, אינו מגמגם. הוא אמנם אינו נכנס לפרטים, אבל הבהיר כבר בינואר 2018 אחרי מפגש עם נתניהו בדאבוס, שישראל "תצטרך לשלם בעתיד" על הכרזת ירושלים. באוגוסט האחרון הוא חידד וציין ש"במסגרת המו"מ העתידי עם הפלשתינים", ישראל תצטרך לשלם "מחיר גבוה" על העברת השגרירות לירושלים. גם סגנו של טראמפ, מייק פנס, דייק בעת שנאם בכנסת והבהיר ש"גבולות הריבונות בירושלים ייקבעו במו"מ בין שני הצדדים".
כך שאין סיבה לפקפק בהדלפות הרבות, שהן עקביות הן מבחינת תוכנן והן באשר להגדרת המחיר שייתבע מישראל. העובדה שממשל טראמפ הסכים לדחות את פרסום תוכניתו עד לאחר הבחירות בישראל, מחזקת הנחה זאת אף יותר. הממשל מבין שהמתווה לא יערב לחיכו של הבוחר הישראלי בכלל, ולטעמם של בוחרי נתניהו בפרט.
השאלה המרכזית שמתבקשת אפוא היא: האם הושגו הסכמות בין נתניהו לבין ממשל טראמפ בנוגע לתוכנית המאה, ומהן? הציבור בישראל - שלפחות על פי הסקרים יבחר בנתניהו כראש ממשלה בפעם החמישית - זכאי לתשובות. הוא לא יקבל אותן אם הוא לא ישאל שאלות, וכאלה אין חסרות. כולן מבוססות על פרסומים גלויים לאורך השנה האחרונה על אודות פרטי התוכנית לכאורה.
האם רה"מ נתניהו עדיין דבק בנאום בר־אילן שלו ותומך בהקמת מדינה פלשתינית? האם יסכים להעביר יישובים ישראליים לריבונות או לאחריות הרש"פ? האם יסכים לפינוי 70 מאחזים מיו"ש? האם יסכים לכונן בירה פלשתינית בחלק משכונות מזרח ירושלים - אלה שמעבר לגדר וגם כאלה שבתוך הגדר? האם יסכים לחלוק עם הרש"פ אחריות/ריבונות בחלקים היותר פנימיים של ירושלים: בעיר העתיקה, בסובב העיר העתיקה ובאגן הקדוש? האם יסכים לחילופי שטחים עם הרש"פ? האם כבר הסכים להקפיא בעתיד בנייה בהתנחלויות שבעומק השטח?
כל השאלות הללו אינן נשאלות, מכיוון שבחסות המשוואה העקומה של קמפיין החקירות, אין מי שיציג אותן לרה"מ. כולם עסוקים ב"תיק תפור" במקום "לתפור" מחויבות של נתניהו לעמדות ימניות בנושאי הליבה של הסכסוך בינינו לבין הפלשתינים.
לצאת מהפרסונה
עסקת טראמפ תוצג לנו מן הסתם כטובה ביותר בעיר, וכדיל הנדיב ביותר שהיה אפשר להוציא אי פעם מנשיא אמריקני. ייתכן שזה נכון כאשר הבסיס להשוואה הן תוכנית קלינטון ומדיניות אובאמה. אבל במערכת הבחירות הנוכחית כלל לא עולה הדיון סביב "הרע במיעוטו". הם זהו מתווה שישראל חייבת לקבל? כאשר השיח הציבורי ממוקד רק בפרסונה נתניהו, ולא בנושאי מהות גורליים שעומדים ממש לפתחנו, השאלה ונגזרותיה אינן על הפרק.
ההשלכות המעשיות של מתווה טראמפ על פרטיו השונים כפי שהתפרסמו עד כה, כלל אינן מבוטלות ומחייבות שיח נוקב. האם ניתן להמשיך ולקיים התיישבות יהודית באזורים שתחת שליטה פלשתינית? האם העברת שכונות ערביות, שנושקות לשכונות יהודיות במזרח ירושלים, לא תייצר בהכרח ירי נשק קל ומקלעים לעבר השכונות היהודיות, כפי שאירע כאשר בית ג'אלה נמסרה לפלשתינים ובמשך שנים נורתה משם אש על שכונת גילה?
וגם: באיזו מידה ימשיך להתקיים חופש הגישה למקומות קדושים ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים בירושלים, כאשר חלקים מהעיר ששולטים על דרכי הגישה למקומות הקדושים הללו, יועברו לפלשתינים? ומה תחולל חלוקה בפועל של ירושלים (גם אם ימצאו למונח מילים מכובסות אחרות) למרקמי הנורמליות והשיתוף הרבים בין יהודים לבין ערבים בירושלים בתחומים רבים ככלכלה, תעסוקה ותשתיות, שהתקשורת כמעט שאינה עוסקת בהם?
מהומה מימין, שתשבור את המונופול של קמפיין החקירות שהשתלט על מערכת הבחירות שלנו, לא רק שלא תזיק לרה"מ נתניהו - היא תועיל לו, ותוכל לרכך את מתווה טראמפ ולהמחיש לאמריקנים עד כמה קשה להעביר בציבוריות הישראלית תוכנית שתפגע באחדות ירושלים ובהתיישבות ביהודה ושומרון.
מערכת בחירות שמתקיימת ערב מהלך כה גורלי לעתיד ירושלים וארץ ישראל, ללא מילה אחת על המערכה המדינית הצפויה לנו - היא מערכת בחירות נכה ופגומה. עכשיו זה הזמן: יש להציג את השאלות הנכונות ולדרוש תשובות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
