ב־7 בפברואר תעלה בתיאטרון גשר ההצגה "האם", שבמרכזה אן, אישה בת 50 שנותרת בבית ריק. הילדים עזבו, הבעל בעבודה כל הזמן, והבדידות הופכת להיות בלתי נסבלת.
את המחזה כתב הסופר והמחזאי הצרפתי פלוריאן זלר, תרגם מצרפתית רועי חן ומביים יבגני אריה. את דמותה של אן מגלמת אפרת בן צור. לצידה משחקים יוסי מרשק, רוני עינב ותמיר גינזבורג.
"זו אישה שהילדים שלה עזבו את הבית, שבעלה קרייריסט, והיא מוצאת את עצמה לבד בבית, מחכה שעות שהוא יחזור מהעבודה", מספרת בן צור. "זה מחזה שעלילתו סובבת סביב דיכאון וריקנות. את כל התשוקות שלה היא הכניסה באימהות ובאהבה לילדים, במיוחד לבן שלה, וברגע שהוא נעלם מהבית - היא שמה לב שבעלה לא נמצא, מתחילה לשאול למה הוא לא נמצא, מתמודדת עם חשדות, תחושת דחייה, עם ענייני הגיל שצפים פתאום.
"כשקראתי את המחזה בפעם הראשונה באנגלית, חשבתי שזו דרמה, אבל כשהמחזה תורגם לעברית - הרגשתי בקריאה שזו בעצם קומדיה שחורה. יש במחזה הזה חלקים מאוד כואבים וקשים, אבל גם המון חלקים עם הומור וציניות על קשר בין אמא לבן, על אובססיביות. היא הולכת ומאבדת את האחיזה במציאות, והדחייה שהיא חווה מביאה אותה למצבי קיצון".
נשמע שיש קווים מקבילים לדמות נוספת שאת מגלמת על הבמה, מריאן ב"תמונות מחיי נישואים" (קופרודוקציה של הקאמרי וגשר).
"זה נכון, ועדיין - המחזה על אובססיות מאוד שונות. 'תמונות מחיי נישואים' (מאת אינגמר ברגמן; מ"כ) הוא מחזה מאוד ריאליסטי, ו'האם' הוא מחזה יותר משוגע, שהולך למקומות קיצוניים יותר, עד סוריאליזם".
המקום הזה של אישה בודדה שילדיה עזבו את הבית רחוק מהמקום שלך בחיים. איך מתחברים לדמות כזאת?
"אני אמנם לא במקום הזה, אבל אני לגמרי יכולה להזדהות עם חלקים מסוימים, ולקחת אותם הרבה יותר רחוק".
הפרטנר שלך הוא יוסי מרשק. יצא לכם לשחק יחד בעבר?
"זו הפעם הראשונה שאנחנו חולקים במה. יוסי הוא שחקן מקסים ופרטנר מקסים, ואנחנו כרגע בתהליך מורכב של חזרות, של חיפוש, שהוא מאוד מעניין".
לאחרונה ראינו אותך בסדרה "המנצח", עם ליאור אשכנזי ב־yes. יש עוד פרויקטים בדרך?
"מאוד נהניתי לשחק בסדרה 'המנצח'. הבאתי לשם את החלק של מי שאוהבת לשיר לדמות של רונה. עכשיו אני כותבת מוזיקה, ואני לקראת אלבום חדש, 'עיר מרוחקת', שאותו אשיק בהופעה חגיגית בצוותא ב־20 במארס. ואני גם אמא לילדה בת 9 וחצי, נהנית לשלב בין העולמות".