כולנו ידענו ששני משחקי גמר החטיבות השנה ב־NFL דומים - מאבק בין ישן (טום בריידי ודרו בריס) לחדש (פטריק מהומס וג'ארד גוף). והנה, גם אחרי שהמשחקים נגמרו בניצחונות של לוס אנג'לס ראמס 23:26 על ניו אורלינס סיינטס, ושל ניו אינגלנד פטריורס 31:37 על קנזס סיטי צ'יפס, כמעט כל מה שאפשר לדבר עליו זה הדמיון בניהם.
בשניהם קבוצה אחת עלתה ליתרון של שני "סקורים" - הסיינטס ניצלו את יתרון הביתיות בסופרדום הרועש, שהשפיע על הסנכרון אצל האורחים מדרום קליפורניה - וסיימו את הרבע הראשון ב־0:13. הפטריוטס ניצלו את חוסר הניסיון של הצ'יפס ועצרו את ההתקפה המפחידה בליגה על אפס עגול במחצית הראשונה, ולהפסקה ירדו ב־0:14.
אבל גם הקבוצה של בריס וגם זו של בריידי השאירו נקודות על השולחן בכמה מהלכים קריטיים, ושני הקוורטרבקים האגדיים, יחד עם מאמניהם, שון פייטון וביל בליצ'יק, ראו את היריבה חוזרת, ובסוף גם עולה ליתרון. הראמס, בהובלת גוף ומאמנו שון מקוויי (ביום חמישי רק בן 33) ולמרות שהרץ האחורי הכביר שלהם, טוד גרלי, לא היה כשיר ב־100%, חזרו והשוו ל־20:20 כשנותרו 5 דקות על השעון.
במשחק המאוחר, ההתקפה האקספלוסיבית של הצ'יפס חזרה לעצמה עם 24 (!) נקודות ברבע הנועל, בדרך ליתרון 24:28, עם 2 דקות לסיום.
הדמיון לא נעצר כאן, ושני המשחקים הגיעו להארכה - פעם ראשונה שבשני משחקי גמר החטיבות נזקקו לתוספת זמן. אבל אפילו זה לא המכנה המשותף האחרון.
איבוד כדור טרגי
ושוב, רק בשבוע שעבר הזכרנו כאן כמה האמירה המעולה שכבר-הפכה לקלישאה של אל פצ'ינו מהסרט "יום ראשון הגדול" - "זה משחק של אינצ'ים" - תמיד תהיה רלוונטית בספורט הזה. והנה, ניו אורלינס ראתה איך היא כבר מתקרבת בדקות האחרונות של המשחק להבקעת טאצד'און שכנראה יעניק לה את הניצחון. אבל עבירה ברורה של שחקן הראמס לא נשרקה, במה שמסתמנת כטעות השיפוט הכי בוטה שאפשר לדמיין. הסיינטס הסתפקו בשער שדה, בזמן שנשאר הראמס השיגו אחד משלהם, והמשחק הלך להארכה. שם בריס איבד כדור, הראמס הבקיעו שער שדה נוסף, ועלו לסופרבול.
במשחק המאוחר יותר הצ'יפס השאירו לבריידי מעט יותר מדי זמן, והוא השיג טאצ'דאון בדרך ליתרון 28:31. אבל גם הוא השאיר יותר מדי זמן למהומס והחברים, שהשיגו שער שדה וכפו הארכה. ואם חשבתם שהחלטת שיפוט גרועה היא דרך נוראית לראות את העונה שלך הולכת לפח, מה לגבי הטלת מטבע?
חוקי ההארכה ב־NFL קובעים שאת הכדור הראשון יכולה לבחור לקחת מי שמנצחת בהטלת מטבע. כחלק מאתוס של משחק בו אין להתקפה היתרון על ההגנה, כי הן כביכול שוות (למרות שהחוקים מקלים עם ההתקפות), וכנראה גם כי רוב הדרייבים לא נגמרים בטאצ'דאון, מתקיים סוג של "שער זהב". אם הקבוצה שתוקפת ראשונה משיגה טאצ'דאון מיד, היא ניצחה והמשחק נגמר. הפאטס זכו בהטלת המטבע, המשיכו במומנטום ההתקפי שלהם, השיגו טאצ'דאון אחרי דרייב מושלם של בריידי, ועלו לסופר בול ה־9 ב־19 עונות של הגולדן-בוי ומאמנו.
רוצים שינוי?
ועוד באופן דומה, שני המשחקים הולידו ויכוחים סוערים לאחר מכן. מצד אחד, הטענה כי אי-השריקה שהלכה כנגד הסיינטס חייבת להיות משהו שהמאמן יכול לבקש עליו בדיקה חוזרת. בצד השני הטענה היתה כי בליגה של התקפות, זה לא הוגן לא לתת למהומס, מאמנו אנדי ריד ולקנזס סיטי הזדמנות להבקיע בעצמם. בשני המקרים, הטענות האלה צודקות. רק חבל רק שאחרי שני משחקים נפלאים, השיח הוא לא על הפוטבול אלא על מה שמסביב.
ועד כאן הדמיון. כי מה־NFC עלו החבר'ה הצעירים. ומה־AFC עשו זאת, שוב, הזקנים מבוסטון. ולמי שפספס רק נזכיר - את הזכייה הראשונה שלהם בגביע הקדוש השיגו בריידי ובליצ'יק כשהפתיעו את הראמס בסופר בול 36, במה שהוא ה־Upset הכי גדול אי פעם כנגד יחס ההימורים. גם הפעם הראמס מגיעים כפייבוריטים, לפי הסוכנויות. ולא משנה על מי אתם הייתם שמים את ההימור שלכם, אל תופתעו אם בסוף זה יוכרע בהחלטת שיפוט. או הטלת מטבע.
