אתמול (ג') בחצות התרחש מאורע היסטורי בתולדות הטלוויזיה הישראלית – יעקב איילון הגיש את משדר הסיום של ערוץ עשר, כמעט 17 שנה לאחר שהוא גם פתח את מהדורתו הראשונה של הערוץ. קצת יותר משנה אחרי שערוץ 2 התפצל לקשת 12 ולרשת 13, ערוץ עשר (14) התמזג עם רשת, והחזיר אותנו למעשה לעידן של שני ערוצים מסחריים. זאת, כידוע, בעקבות המצב הכלכלי וחוסר היכולת של שוק הפרסום להתמודד עם שלושה ערוצים מסחריים. ישראל קטנה, אתם יודעים.
משום מה, בניגוד לחגיגות המוגזמות למדי שליוו את משדרי הפיצול (ע"ע נינט שחזרה ל"ים של דמעות"), הפעם לא הורגשה סנטימנטליות גבוהה של איילון ושאר העובדים והמגישים במשדר הסיום. כשהשעון הורה על חצות, עברנו מ-14 ל-13 למבזק החדשות השגרתי, בלי בלונים, בלי קונפטי ובטח שבלי ים של דמעות.
הפעם לא נרשם ים של דמעות. נינט במשדר הסיום של ערוץ 2 // צילום מסך
אל תתבלבלו, המיזוג אינו מהווה מהפכה בשוק התקשורת, בייחוד בכל מה שקשור לתוכן. אם תמר איש שלום תגיש את מהדורת החדשות ב-13 ויונית לוי ב-12, האם זה באמת ישנה משהו למישהו מהצופים? התשובה מובנת מאליה.
• הצופים זועמים: עדי לאון עבר את הגבול
• ביקורת "יאסו": סלט של נוסחאות בטוחות
להלן דוגמה שממחישה זאת יותר מכל. השנה היא 2009, ובמשך שבועות רבים כלי התקשורת המרכזיים בישראל עסוקים בשאלה הקריטית והכל כך חשובה – מיהם הסלבס שייכנסו לעונת ה-VIP של "האח הגדול". עברנו כברת דרך מאז, עשר שנים בהן התקשורת רק הלכה והשתכללה. הרשתות החברתיות ממלאות אותנו בתוכן, הפיד מציף אותנו בסטטוסים, תמונות וסרטונים שאנחנו, קהל הגולשים, מייצר. מצרכני תקשורת היינו אמורים להפוך ליצרנים שלה. אז איך זה יכול להיות ב-2019, ולמרות נטפליקס ושאר שירותי הסטרימינג, ה-VOD ושלל ערוצי הכבלים והלוויין, אנחנו עדיין ממשיכים לצרוך בעיקר את אותם התכנים, בדיוק כמו בעבר?
והנה נתון מעניין נוסף - נטפליקס כיכבה בטקס האמי האחרון והובילה עם מספר המועמדויות הגבוה ביותר, בהשוואה לרשתות הטלוויזיה האחרות. אבל אותנו, בישראל, עדיין הכי מעניין מי ינצח ב"הכוכב הבא" ומה אמר סלב כלשהו א' לסלבית כלשהי ב' בעונה ה-12 של "האח הגדול".
דה ז'ה וו. "האח הגדול VIP" // צילום: קוקו
עם עשר או בלי, אחרי הפיצול או אחרי המיזוג, כולנו עדיין שבויים ברייטינג של שני ערוצי טלוויזיה מרכזיים, שמחקים אחד את השני ללא הפסקה. אם רשת ירשה את "האח", תעמול קשת ותשקיע עשרות מיליונים בתוכנית מתחרה שתיקרא "2025", ותנסה גם היא להפוך אותנו לשבויים בידי המניפולציות, אם מורגשות יותר ואם פחות, שנעשות בחדרי העריכה. אמנם, לפני עשר שנים, היו לנו פחות ברירות ואפשר היה למצוא היגיון בהתאספות האובססיבית סביב מדורת השבט הידועה לשמצה. אבל מה התירוץ שלנו עכשיו?
• דודו פארוק פוצץ ריאיון עם אופירה וברקוביץ'