בעוד הסכסוך הישראלי-פלשתיני תמיד מצליח איכשהו לתפוס כותרות מרכזיות בכלי התקשורת הבינלאומיים, שורת סכסוכים ארוכים, עיקשים ומדממים לא פחות מתרחשת בחלקים שונים של העולם וכמעט לא זוכים לסיקור. בסדרת כתבות מיוחדת, "ישראל היום" לוקח אתכם לנקודות העימות, שספק שידעתם שקיימות, והפעם: בלוצ'יסטן.
בניגוד לעימות המתוקשר סביב חבל קשמיר, ההתקוממות המתמשכת בבלוצ'יסטן זוכה לעיתים נדירות לכותרות בכלי התקשורת בעולם, ובישראל עוד פחות מכך. אך על אף ההתעניינות התקשורתית המועטה, האלימות בחבל הארץ, שנמצא ברובו בפקיסטן, לא מפסיקה מאז תחילת שנות ה-2000.
הבלוצ'ים, מיעוט אתני של שבעה מיליונים, הדובר שפה הינדו-אירופית הקרובה לפרסית - דורש את עצמאותו מפקיסטן מאז קיבלה המדינה עצמאות מבריטניה בשנת 1948. הבדלנים הבלוצ'ים טוענים כי השלטונות באסלאמבאד מנצלים את שפע המשאבים הטבעיים של המחוז הגדול השוכן במערב המדינה, בהם נפט וגז טבעי, אך מזניח את התשתיות והרווחה באזור.
הקבוצה האתנית השולטת בפקיסטן, הפונג'בים, רואים בבלוצ'ים מיעוט בעייתי ומרדני, וייצוגם במוסדות השלטון במדינה המוסלמית מועט. שטחה המדברי וההררי של בלוצ'יסטן מאפשר חופש פעולה עבור כמה ארגוני מורדים - חלקם לאומניים וחילונים וחלקם אסלמיסטיים.
אלפי הרוגים ודיכוי קשה
התקוממויות אלימות פרצו בחבל במהלך כל עשור במחצית השנייה של המאה העשרים. גל האלימות האחרון החל ב-2004 וגבה את חייהם של 4,600 בני אדם עד כה.
הארגון המוביל את המרד, "צבא השחרור של בלוצ'יסטאן", מנה בתחילת שנות האלפיים 10,000 חמושים, אך מאז הצטמצם כוחו לכמה מאות פעילים חמושים בלבד. על אף גודלו הזעיר, מצליח הארגון להכות בצבא הפקיסטני. ב-6 בינואר ביצעו חמושי הארגון סדרה של מארבים ופיגועי תופת והצליחו להרוג 12 לוחמים וקצינים של צבא פקיסטן.
הצבא מצידו מפעיל אמצעים חמורים נגד המתקוממים בחבל הארץ, אך תנאי הקרקע, גודלו העצום של המחוז ודלילות האוכלוסייה בו משמשים את המורדים היטב. בשנים האחרונות אילצו השלטונות למעלה מ-104 אלף בני אדם ברחבי בלוצ'יסטן לעזוב את בתיהם באזורים ההרריים ולהעתיק להרים, במטרה להחליש את המורדים.
חייל פקיסטני שומר על כנסייה בבלוצ'יסטן // צילום: איי.אף.פי
לאחרונה הצליח הסכסוך להעכיר את היחסים בין פקיסטן לאיראן. במארב שביצעו המורדים הבלוצ'ים סמוך לגבול האיראני נהרגו כמה לוחמים פקיסטנים, והממשלה הודיעה כי המורדים הגיעו משטחה של איראן, שבה מתגורר מיעוט בלוצ'י גדול. האיראנים מצידם הציעו לשלטונות באסלאמבאד לצאת למערכה משותפת לאבטחת אזור הגבול, אך הפקיסטנים הגיבו בחשדנות להצעה.
בעוד היקף האלימות מאז תחילת שנות האלפיים ירד באופן משמעותי, משא ומתן בין הצדדים היריבים לא נראה באופק, וסוף לסכסוך לא נראה אפשרי בשנים הקרובות. יתר על כן, תהליך הרדיקליזציה הדתית המשפיע על פקיסטן כולה חלחל גם לבלוצ'יסטן, שרוב אוכלוסייתה מוסלמית סונית, וקבוצות המזוהות עם אל-קאעידה ביססו את עצמן ברחבי חבל הארץ.
תהליך ההקצנה הדתית הביא לסדרה של מתקפות התאבדות על מטרות זרות, בהן הקונסוליה הסינית בעיר קאראצ'י, הגדולה בערי המחוז וכן התנכלות בלתי פוסקת לקהילה הנוצרית המקומית. כמו סכסוכים רבים הלובשים אופי דתי קיצוני, האלימות מחלחלת לחיי היום-יום וגורמת לעזיבה משמעותית של תושבי חבל הארץ לאזורים אחרים בפקיסטן.