אלפי בני אדם הגיעו אתמול (שלישי) לטקסי הזיכרון בבאקו, בירת אזרבייג'ן, וציינו את יום השנה ה-27 לזכר נרצחי טבח חוג'אלי, אחד מרגעי השפל של מלחמת נגורנו-קרבך.
מלחמת נגורנו-קרבך התרחשה בשנת 1992 וגבתה את חייהם של בין 25,000 ל-30,000 אזרים. קרוב למיליון אזרחי אזרבייג'ן הפכו לפליטים בארצם והמלחמה נצרבה בזיכרון הקולקטיבי כתבוסה משפילה ועלבון לאומי, ששיאו הטבח בחוג'אלי.
יהודים וישראלים בבאקו בטקס לזכר נרצחי חוג'אלי
מלחמת נגורנו-קרבך, כמו סכסוכים אתניים רבים שצצו עם קריסת ברית המועצות, נסובה סביב קווים אתניים, לאומיים ודתיים. היא החלה כשתושביו הארמנים של חבל נגורנו-קרבך, חלק מהרפובליקה של אזרבייג'ן, הכריזו על מרד נגד שלטונות המדינה בשאיפה להקים רפובליקה עצמאית או לחבור לארמניה.
בסיוע הצבא הארמני, הצליחו הבדלנים הארמנים לדחוק את הצבא האזרי מחבל הארץ ההררי. בעוד רובם של האזרחים האזרים נמלטו, תושביו של כפר לא גדול סמוך לשדה התעופה היחיד בחבל נקלעו למצור ולא עלה בידיהם להימלט.
טראומה לאומית: אמבלונסים שהובילו את ניצולי חוג'אלי לתחנת הרכבת בבירה באקו // צילום: אילגר ג'פערוב, ויקיפדיה
במשך קרוב לשבועיים הפגיזו יחידות ארמניות את הכפר הקטן חוג'אלי, שם התבצרו חיילים אזרים לצד אזרחים שלא הצליחו לצאת מהכפר. בלילה של 26 בפברואר, החלו יחידות ארמניות להתקדם לעבר הכפר. התוצאה הייתה למעלה ממאתיים אזרחים הרוגים, רובם נורו או נדקרו למוות. התמונות שפרסמו הכוחות הארמניים חושפים ילדים, נשים וקשישים שנרצחו באכזריות אדירה, שזעזעה את האזור כולו.
האשמות הדדיות ותיאורי הזוועה
לאחר הטבח החלו חילופי האשמות בין הצדדים על האחריות לזועה. האזרים האשימו את הבדלנים הארמנים וצבא ארמניה מיהר להפנות את האצבע אל חיילי הצבא האזרי, שלטענתו ירו באזרחים שביקשו להימלט.
חיילים ארמנים במהלך מלחמת נגורנו-קרבך // צילום: איי.פי
בהמשך פנו הארמנים אצבעות מאשימות כלפי מיליציה אזרית וגדוד של הצבא האדום, שעדיין היה מוצב לא רחוק משם. אך שנים לאחר מכן הודה בכיר בכוחות הבדלנים הארמנים, מלקר מלקוניאן, כי הטבח היה "מעשה נקמה". גם עיתונאים שהיו באזור דיווחו כי חיילים ארמנים אחראים לטבח, אך כי הוא ככל הנראה לא היה מתוכנן אלא פעולת נקם על הקושי שבכיבוש הכפר.
למרות חילופי ההאשמות, ועל אף עשרות מעשי אכזריות שבוצעו משני הצדדים, נחקק הטבח בחוג'אלי כאירוע המכונן של המלחמה בעיני האזרים והוא מגלם את חוסר הצדק והטרגדיה של תוצאות המלחמה. הסופרת וחוקרת הספרות האזרית, סלטין אחמדלי, שחקרה את הטבח ואספה עדויות של ניצולים, כתבה בספרה "סיפורה של המצבה", על רגעי הזוועה.
אישה אזרית מתאבלת על קרוב משפחתה לאחר טבח חוג'אלי // צילום: איי.פי
בין הסיפורים מופיע סיפורו של ילד אזרי, תושב חוג'אלי, שסייע לחיילים, שלטענתו לא הכיר ודיברו עמו רוסית, להתמצא בשטח ולהגיע אל הכפר. "קראפט חשב שהוא מסייע לחיילים למצוא את הדרכים באזור על מנת לפנות את האוכלוסיה המקומית, אך לנגד עיניו הם החלו לירות בתושבים. נשים, קשישים, ילדים. הוא ידע שאם ינסה להימלט, גורלו יהיה כגורלם".
גם בישראל זוכרים
אלפי קילומטרים מחופי הים הכספי, סמוך לחופו של הים התיכון, בעיר עכו, התקיים בשבוע שעבר טקס זיכרון לקורבנות חוג'אלי ולקורבנות מלחמת נגורנו-קרבך בכלל.
הכינוס, שנערך בחסות עיריית עכו ובהשתתפות שני חברי פרלמנט מאזרבאיג'ן, הבליט את מעורבותה של הקהילה היהודית במדינה בתהפוכות של ימי המלחמה ותחושת הקשר שלהם לאזרים.
טקס הזיכרון שקיימו יוצאי אזרבאיג'אן בעכו
נחמיה מיכאלי, ראש קהילת היהודים יוצאי אזרבאיג'אן בעכו שמח לספר על הקשר שמרגישים חברי הקהילה לעם האזרי. "כיהודים, מעולם לא חשנו רדיפה או אנטישמיות באזרבאיג'אן, להפך. יהודים רבים התגייסו לשרת בצבא האזרי. רבים מהם זכו במדליות והפכו לגיבורים לאומיים. שלושה יהודים עדיין נמצאים בשבי הארמנים, יחד עימם יש אלפי חיילים אזרים", אומר מיכאלי.
"הדרישות של האזרים לסיום הסכסוך הזה הן לעשות צדק עבור אלו שנרצחו בחוג'אלי ועבור מיליון הפליטים שברחו מנגורנו קרבך. לאפשר להם לשוב לבתיהם, להחזיר לאזרבאיג'ן את השטחים שהקהילה הבינלאומית מסכימה כי שייכים לה", מציין מיכאלי במידה רבה של צדק. הקהילה הבינלאומית מעולם לא הכירה ברפובליקה הארמנית בנגורנו-קרבך.
העיר הנטושה אוגדם בנגורנו-קרבך // צילום: ויקיפדיה
בעוד בבאקו נאחזים בתקווה להשיב את הפליטים לבתיהם בערים שננטשו, כמו אוגדם ופוזולי, העימות בין הארמנים הבדלנים ואזרבאיג'אן מעולם לא נגמר. סבבי לחימה התרחשו גם באפריל 2016 ושני הצדדים עדיין מתחמשים ומתכוננים לסבב הבא. ניתן רק לקוות שהמגעים המתקיימים בין הממשלה הארמנית החדשה בירוואן לממשלה האזרית יצליחו להפחית את המתיחות ולפתוח צוהר, קטן ככל שיהיה, לפיוס ולתקווה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
