ביום שלישי השבוע סייר הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, בגבול סוריה. לעין לא מקצועית זה נראה בוודאי כמו עוד סיור עבודה רגיל עם אלוף הפיקוד ומפקד האוגדה המרחבית, אבל התעמקות בפרטים מלמדת שהסיור נועד להעברת שורת מסרים לגורמים בסביבה.
בהודעה שמסכמת את הביקור, דיווח דובר צה"ל כי הרמטכ"ל עסק (בין היתר) ב"פעילות ארגון חיזבאללה בסוריה", ונתן בכך אישור רשמי ראשון לדיווח הבלעדי ב"ישראל היום" מהחודש שעבר על הקמתה מחדש של התשתית הצבאית של הארגון בגולן הסורי, תחת פיקודו של מוסטפא מורנייה. מן הסתם, יהיו מי שיראו בכך איום מרומז: מה שהתחיל בדיווח עיתונאי הפך לסיור מפקדים בשטח.
הודעת דו"צ גם מצטטת את הרמטכ"ל כאומר שצה"ל "ימשיך לפעול לסיכול ניסיונות" ההתבססות האיראנית בסוריה, והעברת היכולות לפיתוח נשק מדויק עבור חיזבאללה בלבנון. גם כאן, ההיקש הלוגי מתבקש: למרות הקשיים שמערימה רוסיה, ישראל ממשיכה ותמשיך לפעול.
החלק המעניין ביותר בסיור דווקא לא צוין בהודעה, אבל נמצא בתמונה שנלווית אליה. מעט מאחורי איזנקוט צועד האלוף מיקי אדלשטיין, נספח צה"ל בארה"ב. מה עושים בסיור כזה אלוף פיקוד הצפון וראש אגף המבצעים - זה ברור לגמרי; אבל מה עשה שם הנספח בוושינגטון?
אדלשטיין הגיע לארץ לכמה ימים של פגישות. הצטרפותו לסיור לא היתה מקרית: מישהו בישראל רצה לאותת לגזרה הצפונית שאנחנו לא לבד; שהדיווח על מה שקורה כאן עובר אוטומטית לארה"ב, כחלק מהתיאום בין המדינות. אפשר שנראה בקרוב גם בכירים אמריקנים מסיירים בגזרה, בניסיון להשפיע על מהלכים בדרכים שימנעו את הצורך בהפעלת כוח.
איזנקוט אמנם סייר השבוע גם באוגדת עזה, אבל המיקוד שניתן לביקורו בצפון לא היה מקרי. אם מחברים אותו לדברים של ראש הממשלה נתניהו על המציאות הביטחונית המורכבת - שבה נימק את החלטתו להימנע כעת מבחירות - אפשר להבין שבצפון מתרחש משהו חריג, שעלול להוביל למציאות מורכבת.
שר הביטחון היוצא ליברמן אמנם אמר שהוא בקיא בחומר המודיעיני, ואין עניין ביטחוני יוצא דופן כלשהו, אבל דומה שהמציאות מורכבת יותר. נתניהו אולי הגזים, אבל לא המציא. לא מדובר במשהו שיקרה מחר בבוקר, אבל זה בהחלט עניין שמחייב קשב מדיני־ביטחוני מוגבר/
אפשר להאמין לנתניהו כשהוא קובע שזאת עילה מספקת שלא ללכת לבחירות, ואפשר לחשוב שהוא ניצל הזדמנות; כך או אחרת, הזירה הצפונית עצבנית כעת מאוד.
העצבנות הזאת (לבד מהעניין "החריג") קשורה בשינוי בדפוסי הפעולה של כלל הגורמים במרחב. זה נובע בעיקר מאפקט הפלת המטוס הרוסי: הוא גרם לכל השחקנים להתנהג אחרת. ישראל תוקפת בתדירות נמוכה בהרבה מבעבר, וסביר להניח שהיא לוקחת מקדמי זהירות גדולים בהרבה כדי שלא להגיע לתקל נוסף עם הרוסים - בוודאי כאשר הם אלה שמפעילים בשלב הנוכחי את סוללות ה־S-300 שנפרסו ברחבי סוריה.
גם איראן וחיזבאללה נזהרים שלא לעצבן את הרוסים, וחלה ירידה בניסיונותיהם להעביר אמצעי לחימה ללבנון. ממילא איראן העבירה חלק מהפעילות ללבנון, בעיקר בכל הקשור למפעלים שבהם מתבצע פרויקט הדיוק לרקטות של חיזבאללה.
גדעון סער אמנם הציע השבוע לתקוף את המפעלים האלה, בטרם ייצרו מאסה של טילים שישנו את המאזן האסטרטגי, אבל דומה שישראל עוד רחוקה משם; בדרג המדיני־ביטחוני הבכיר סבורים שעוד לא אפסו הסיכויים לסכל את פרויקט הדיוק הרקטי בדרכים אחרות, שלא בהכרח יגררו את המדינה למלחמה.
פער הציפיות והסבב הבא
הנפיצות בצפון תעמוד בראש סדר יומו של הרמטכ"ל איזנקוט עד יומו האחרון בתפקיד, והיא תלווה את הרמטכ"ל הנכנס, אביב כוכבי - לשעבר אלוף פיקוד הצפון - מיומו הראשון - ב־1 בינואר. כוכבי חזר בשבוע שעבר מטיול קצר עם רעייתו ושלוש בנותיהם בארגנטינה, וצלל היישר להכנה האינטנסיבית לקראת כניסתו לתפקיד. אם להישען על דפוס פעולתו בתפקידי עבר, הוא ייכנס ללשכת הרמטכ"ל עם לא מעט שינויים שהוא מתכנן לבצע - מבצעיים וארגוניים.
בדרך לשם יידרש כוכבי לעבור את נתניהו, כעת גם שר הביטחון. למרות שציבורית זה אולי נראה אחרת, איזנקוט ונתניהו שידרו לרוב על אותו הגל, בוודאי מבצעית; יש להניח שזה גם יהיה המצב בגזרת כוכבי־נתניהו, אם כי העובדה שיהיה מעליו שר ביטחון במשרה חלקית בלבד תטיל אחריות יתר על הרמטכ"ל החדש, בעיקר בעולמות הפעילות החשאית שחביבים על שניהם, וההליכה בהם, כפי שנוכחנו באחרונה, עלולה גם להיות מסוכנת.
הכנה אינטנסיבית. כוכבי // צילום: קוקו
עוד לפני שיפרוש, יאשר איזנקוט את הערכת המודיעין לשנת 2019, שצפויה להצביע על הרתעה משמעותית בכל הגזרות, אבל גם על פוטנציאל נפיצות גובר. זה נכון, כאמור, בצפון, אבל גם בדרום וביו"ש, שם נרשמת בשבועות האחרונים עלייה הדרגתית, בלתי מדווחת כמעט, בהיקף הפיגועים. יש לכך לא מעט סיבות שעיקרן פנים־פלשתיניות, אבל זה נותן למערכת הביטחון תזכורת תמידית שהשליטה המלאה בשטח אינה ערובה לביטחון מוחלט (ותעיד העובדה שעדיין לא נלכד המחבל שביצע ב־7 באוקטובר את הפיגוע באזור התעשייה ברקן).
גם הדרום, למרות השקט העכשווי, ימשיך להטריד את ישראל, משום שהפסקת האש שהושגה בשבוע שעבר לא שינתה דבר בתנאי היסוד של הרצועה. חמאס אמנם מקפיד לאכוף את השקט, אבל במקביל מעוניין לשמר סוג של "התקוממות עממית" באמצעות הפגנות שישי על הגדר - פוטנציאל מתמיד להסלמה. בדרג המדיני־ביטחוני הבכיר יודעים שבסבב הבא יהיה קשה בהרבה להגיע לרגיעה, ולא בגלל חמאס; פער הציפיות שנוצר בין הציבור הישראלי להנהגתו בשבוע שעבר יקשה מאוד לסיים גם את הסבב הבא במהירות, בוודאי אם גם אז התחושה הכללית תהיה שחמאס ניצח.
הטובים לא יישארו
לו כוכבי היה נדרש לענות בכנות מה הגזרה שהכי מטרידה אותו ערב כניסתו לתפקיד, סביר שהוא היה עונה: הזירה הפנימית. אין שבוע שבו צה"ל לא מוצא את עצמו שק חבטות - בידי פוליטיקאים ופרשנים. פעם זה הפרקליט הצבאי הראשי, פעם נשים לוחמות, ופעם טענות לתבוסתנות/פחדנות/היעדר יוזמה.
זאת מציאות הרסנית, משום שלאורך זמן היא מרחיקה את הטובים מהצבא: השיח הציבורי הפופוליסטי, שמקצין בהתמדה, יגרום לכך שהטובים לא יישארו, ואלה שכן - יתקשו לנצח. בהיבט הזה, החיים של כוכבי יהיו קשים עוד יותר מאלה של איזנקוט; הוא יידרש לתמרון מורכב, שונה מזה של שדות הקרב, כדי להחזיר את צה"ל הביתה בשלום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו