אחת הפואנטות העיקריות של "כוכב נולד", המלודרמה המוזיקלית הטראגי-רומנטית בכיכובם של ליידי גאגא ובראדלי קופר (שגם ביים), היא שכישרון אינו מספיק כדי להצליח בענק בעסקי השעשועים. צריך גם שיהיה לך משהו אותנטי ומעניין להגיד.
באופן אירוני, זו הבעיה העיקרית שהיתה לי עם סרטו של קופר, בשתי הפעמים שצפיתי בו. הוא לא ממש אומר שום דבר מקורי או מעורר מחשבה, ולמרות שיש בו חופן רגעים ש"עובדים", הוא גם מכיל כמה וכמה בחירות תמוהות, שלטעמי מחלישות אותו ומונעות ממנו להיות ייחודי ורלוונטי לעידן התרבותי המרתק שבו אנו חיים.
הסיפור של "כוכב נולד" רחוק מלהיות חדש, כמובן. הגירסה של קופר היא הרימייק השלישי והגירסה הרביעית בסך הכל. כמו בכל הפעמים הקודמות, גם הפעם יש לנו עסק עם כוכב מבוסס הנמצא במשבר (קופר), שמתאהב בטירוף בבחורה מוכשרת ואלמונית (גאגא) ומחליט לקחת אותה תחת כנפו. עד מהרה הבחורה המוכשרת מתחילה להצליח ולהתפרסם, כאשר במקביל הכוכב המבוסס שוקע למשבר עמוק אף יותר. בניגוד לגירסאות הקודמות, הפעם הכוכב המבוסס דווקא אינו מקנא בבת חסותו. אך גם הפעם, הוא אינו יכול לחיות בשלום עם הצלחתה, והסיפור נגמר בדמעות.
הרגעים המוצלחים ביותר בסרט מגיעים כבר בחציו הראשון. סצינות המפגש האינטימיות בין ג'קסון מיין, הקאנטרי רוקר האלכוהוליסט והמכור לכדורים שאותו מגלם קופר, לבין אלי, הזמרת החובבת ולמודת האכזבות שאותה מגלמת גאגא, מאפשרות לשני השחקנים להציף את המסך באישיות ובכריזמה שלהם, ומציגות את כוכבת הפופ במערומיה (ללא איפור וללא שטיקים). אלא שגם הדרך לסצינות אלה מצריכה מהצופה להתעלם מבחירתו התמוהה של קופר להציג את אלי באמצעות ביצוע סתמי ל"La Vie En Rose" של אדית פיאף (השיר שגאגא שרה כשקופר פגש אותה לראשונה, מסתבר).
העניינים הופכים לעוד יותר בעייתיים בהמשך. מיין חושף את הדרמה המשפחתית הגדולה (והקלישאתית) שלו, ואילו אלי הופכת לכוכבת ויראלית בעקבות ביצוע משותף וספונטני לחלוטין (!) לשיר שאותו כתבה עם אהובה החדש במגרש חניה חשוך לילה קודם לכן. במהרה היא מגלה שהדרך לפסגה תדרוש ממנה להתפשר ו"לשחק את המשחק" (עוד קלישאות). השיא השלילי מגיע בטקס פרסי הגראמי, שם מיין עושה בושות שלא מן העולם הזה. זו גם הסצינה שבה הרמתי ידיים. בעיקר מפני שהיא כל כך מוגזמת, מביכה ולא אמינה.
"כוכב נולד" צפוי להיות להיט ענק. אתם יכולים גם להיות בטוחים שהוא יקבל לא מעט מועמדויות לאוסקר (ואולי אפילו יזכה בכמה). עם זאת, סרטו של קופר אינו סרט טוב. יש בו רגעים טובים. אבל הוא לא גרם לי להתרגש, הוא לא סחף אותי, והוא אינו מתקרב ללפצח את הנושאים (או את הדמויות) שמאכלסים אותו.
בתוך כך, ליידי גאגא בהחלט שיחקה אותה. הקפיצה שלה אל תוך הבריכה ההוליוודית היא הצלחה מסחררת על־פי כל קנה מידה, ובסופו של דבר, הסצינות הקטנות שלה עם קופר הן גם אלה שנשארות בראש לאחר הצפייה. קופר, לעומת זאת, מצליח כאן יותר כשחקן מאשר כבמאי ותסריטאי. הסרט אמנם פוגע בכל הנקודות האמוציונאליות שהוא צריך לפגוע, אך הנקודות האלה לא באמת מייצרות תנופה, והן גם אינן מניבות אמירה רצינית על מחיר התהילה במאה ה־21. מה שמותיר אותנו עם הפנטזיה - שכנראה לא תתיישן לעולם - ועם כמה שירי פופ בינוניים.
ציון: 6
"כוכב נולד", ארה"ב 2018