האם Me Too הוא הפתרון למגפת ההטרדות המיניות?

מאת: עו”ד דורון ויינרייך

בדרך כלל מדובר במקרים שלא הגיעו לערכאות וקרו לפני שנים רבות ועתה חלה עליהם ההתיישנות החוסמת ניהול הליכים חוקיים. מכיוון שנחשפו גם הפרטים של הפוגעים התעורר דיון ציבורי בעד ונגד תופעת ה Me Too:

אלו שבעד טענו בין היתר שזהו כלי הרתעתי ויעיל במקרים שבהם הנפגעות לא ביצעו את המהלכים החוקיים בעת שעוד ניתן היה ואלו שנגד טענו בין היתר שיש כאן חשיפה לא תקינה של אנשים שעומדת להם חזקת החפות ולא הורשעו, אשר גורמת נזק בלתי הפיך ומכתימה פומבית מי שלא ניתנה לו הזכות להתגונן בהליך משפטי הוגן, שבו הנטל הראייתי ונטל ההוכחה מוטלים על המאשימה ועל התובעת.

כאחד מעורכי הדין היחידים והבודדים בארץ שעוסק במלוא זמנו בייצוג נפגעות ונפגעי הטרדה מינית וקרבנות עבירות המין השונות, וכמי שנלחם ימים ולילות מלחמת חורמה למען הנפגעות והנפגעים וכדי להעניש את הפוגעים בצורה החריפה ביותר, אני בעד כל אמצעי תקין שבכוחו להרתיע ולצמצם את ההטרדות המיניות. האם Me Too הוא אמצעי תקין?

לפנייה ישירה אל עו”ד דורון ויינרייך לחץ/י כאן

מהם ההליכים החוקיים האפשריים?

בכל מקרה של הפרת חוק, עומדות לזכות מי שנפגע מההפרה הזכות להגשת תלונה במשטרה (ככל שלהפרה יש משמעות פלילית) והזכות להגיש תביעה אזרחית (בגין היבטים נזיקיים ואחרים של ההפרה).

ההליך הפלילי מתחיל בחקירה משטרה שממצאיה מועברים לפרקליטות, שמקבלת החלטה אם להגיש כתב אישום או לסגור את התיק. ככל שמוגש כתב אישום מתנהל הליך משפטי בין המדינה לבין החשוד. ישנם גם הסדרי טיעון ובסופו של דבר מתקבלים הכרעת דין וגזר דין.

ההליך האזרחי הפורמלי הינו בין הנפגע לפוגע והוא מתחיל בהגשת כתב תביעה שבהמשך לו מתנהל משפט אזרחי והוא מסתיים בפסק דין. יש גם הליכים בלתי פורמליים שבאמצעותם ניתן לסיים את הענין בין הצדדים.

הן ההליך הפלילי והן ההליך האזרחי מעוגנים בחוק, בכל אחד מהם כדי שהדין יוכרע נגד הנאשם או הנתבע, יש על המאשים או התובע נטל להביא ראיות ולהוכיח את הטענות נגד הנאשם או הנתבע וכל עוד ביהמ”ש לא השתכנע ונתן פסק דין, הטענות נגד הנאשם או הנתבע הן בגדר טענות בלתי מוכחות בלבד.

עפ”י החוק גם לאחר פסק הדין קיימת זכות ערעור למשך תקופה המוגדרת בחוק וכשזו חלפה או לחלופין אם הערעור נדחה- כי אז מדובר בפסק דין חלוט והנאשם או הנתבע מיצה את כל זכויותיו עפ”י הדין.

תקופת ההתיישנות: החוק מגדיר גם תקופות התיישנות שהן שונות בהליך הפלילי ובהליך האזרחי (במקרה של עבירות מין בקטינים יש תקופת התיישנות ארוכה יותר) וככל שחלפה תקופת ההתיישנות ולא חל אחד החריגים לחוק ההתיישנות – יש מחסום חוקי בפני קיום הליכים חוקיים נגד אותו אדם.

תופעת ה Me Too

הזכות להליך משפטי הוגן היא מהזכויות הבסיסיות של כל אדם, ותופעת ה Me Too בהינף מקלדת, בהרף עין ובקלות טכנית בלתי נסבלת עוקפת את זה ובעצם מקיימת מהלך פומבי חד צדדי שבמסגרתו נטענות טענות בענין הטרדה מינית נגד מי שלכאורה פגע ומאותו רגע הוא חשוף לכל הציבור כולל בני משפחתו, מקום עבודתו ומעגלים נוספים כמי שלכאורה ביצע את המעשים, מבלי שעמדה לו הזכות הבסיסית להליך משפטי הוגן.

זכותו של אותו אדם אמנם לשכור עורך דין ולהגיש תביעת לשון הרע ואולם מעבר לעלויות בהן מדובר, יחלפו כשנתיים עד שלוש שנים עד שיתקבל פסק דין בתביעה ובמהלכן הוא עדיין בחזקת מי שלכאורה ביצע את המעשים.

כעו”ד שכאמור עוסק במלוא זמנו במלחמה למען נפגעות ונפגע הטרדה מינית (לא מייצג פוגעים), אני נמצא לחלוטין בצד של הנפגעות ולא ניתן לחשוד בי במניעים נסתרים נגד הנפגעות ובחרו ב-Me Too כבמה לטענותיהן. ואולם אני משוכנע שבמה זו אינה הפתרון נכון לצמצום מגפת ההטרדה המינית.

מה בכל זאת ניתן וצריך לעשות כדי להרתיע קשות ולצמצם את המגפה הזו?

• הארכת תקופת ההתיישנות ל 25 שנים.
• החמרה חריפה במתחם הענישה שמוגדר בחוק.
• הגדלה דרמטית (פי 10!) של סכומי הפיצוי שנפסקים נגד הפוגעים.

רק באמצעות יישום שינויים כנ”ל ניתן יהיה להגיע למצב שבו הפוגעים למיניהם יחשבו אלף פעם לפני שיעזו להטריד מינית או לבצע עבירת מין כלשהי כי הם ידעו שהם עלולים לחטוף מכה שיהיה להם בלתי אפשרי להתאושש ממנה.

עו”ד דורון ויינרייך הוא מעורכי הדין היחידים והבודדים בארץ שעוסק במלוא זמנו אך ורק בייצוג נפגעות ונפגעי הטרדה מינית ועבירות המין השונות (בעיקרון לא מייצג מטרידים מינית ואת עברייני המין למיניהם). למידע נוסף: www.dw-law.co.il הכתבה באדיבות אתר עורכי דין  lawguide.co.il.