עברו חודשיים וכמו שעון סטטיק ובן-אל תבורי, אלופי היוטיוב, נסיכי הילדים ומי שמתיימרים גם לכבוש את אמריקה בזכות הסינטזה המדויקת בין סלסול וראפ עם הפקה חוצת גבולות, שחררו את "גומיגם", שם שמרפרר ישירות לקיץ המיוזע שאופף אותנו, ואולי גם לדברים אחרים, עליהם נעמוד בהמשך.
לעומת סינגלים אחרים של הצמד, שמקוריותם ואפילו נועזותם בחלק מהמקרים, הרחיבו את טווח מאזיניהם מגילאי 6-12 לגילאי 0-120, הפעם מדובר בשיר שלא מחדש כלום ואף מחוויר לעומת ההגשה הייחודית של "טודו בום", הקצב המידבק של "כביש החוף" או האווירה המשעשעת של "נמסטה". דווקא זה השיר שאמור לפתוח עבורם את הצוהר לארה"ב?
אם נתעכב עוד רגע על הגרסה העברית של השיר שכבר הוכנה עבורו גרסה בינלאומית בהתאם לחוזה המיליונים שלהם עם חיים סבן, מה שהתקבל כ"חמוד" ב"זהב", אף הוא המנון הערצה לאישה ש"גונבת לכולן ת'הצגה" בגלל יופייה המהפנט, הפעם מתקבל, לפחות ברמה האסוציאטיבית, כשיר שלא כל כך מתאים לילדים, בלשון המעטה. לא יודע מה אתכם, אבל לי "בגד ים של גומיגם" נשמע כמו ביקיני אכיל בטעם גלידה. יצליחו ככל שיצליחו, סטטיק ובן-אל הם זמרים לילדים, שמכוונים לילדים וקהל היעד הצרכני שלהם הם ילדים, ויעיד על כך כל הורה שהתלווה לזאטוטיו לאחת מהופעותיהם של השניים – מפגן נוצץ אך חלול של הרבה פיצוצים ומינימום מוזיקה. ביקיני אכיל? לא בדיוק חומר לילדים. אם לצמד היתה אסוציאציה אחרת לטקסט הגאוני הזה, עמם הסליחה.
עוד שתי מסקנות עולות מהאזנה ל"גומיגם", והראשונה היא הפער הניכר בין שני הכישרונות. שלא יובן לא נכון – בן-אל תבורי ירש גנים טובים ואין ספק שלשיר הוא יודע. אבל איפה השירה הסטנדרטית שלו ואיפה הפלואו של לירז רוסו, שמעלה חיוך אוטומטי עם כל הדגשה סכרינית אך אפקטיבית של כל מילה שהוא שר.
המסקנה השנייה והדבר הכי עקבי בנוגע לצמד הזה הוא בכלל האדם שעומד מאחוריהם, הלא הוא ג'ורדי, שידי הזהב שלו הופכים את הסינגל-גל-גל-גל-גל הזה לנסבל-בל-בל-בל-בל.
• הסלבס שכבר אורזים ל"הישרדות VIP"
• מאט לה־בלנק: זה היה הכוח של "חברים"
• "לא היינו רוצים לגדול במשפחה אחרת"
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"