על פי רוב כללי הטקס המקובלים, מלקום כבר היה בידיים של רומא. האיטלקים הגיעו לסיכום עם בורדו בנוגע למעבר של הקיצוני הברזילאי בן ה־21, מהסחורות החמות בשוק ההעברות, כפוף כמובן לבדיקות רפואיות. הודעה מטעם המועדון הצרפתי פורסמה - חמש שנים תמורת כ־36 מיליון יורו - כרטיסי טיסה לבירת איטליה הוזמנו, אוהדי הג'יאלורוסי התאספו בציפייה באולם הנחיתות, ואז הגיע הטוויסט בעלילה.
רגע לפני העלייה למטוס, ברצלונה נכנסה לתמונה. לפי דיווחים של "סקיי איטליה", אלופת ספרד הציעה סכום גבוה יותר (41 מיליון) ובורדו התקפלה ועשתה אחורה פנה. במקום לטוס לבדיקות הרפואיות בקבוצה של יוזביו די לורנטיס, מלקום נותר בצרפת וסוכניו נחתו בקטלוניה לטובת בדיקות כלכליות וסגירת עסקה. היום הברזילאי יעבור בדיקות רפואיות בקאמפ נואו ויהיה שחקן בארסה לכל דבר ועניין. גבירותיי ורבותיי, מהפך.
מבחינה מוסרית, בורדו וברצלונה עברו על חוקי הטקס. הצרפתים התעלמו מהסיכום העקרוני עם רומא לטובת, אולי, עוד 5 מיליוני יורו, בעוד בארסה התפרצה לתוך עסקה שהיתה פסע מחתימה. שתי הקבוצות סופגות בצדק ביקורות על רדיפת בצע והתנהלות בריונית, אך זה טבעו של עולם הכדורגל - החזק שורד.
מלקום במדי ברצלונה. רק החזק שורד? // צילום: טוויטר
הקטלאנים, שכוחם ברור במשולש הזה, יספרו שלא היתה להם ברירה אלא לשרוד. תוכנית א' היתה וויליאן של צ'לסי, אך ברגע שהלונדונים דחו את כל ההצעות על הסף, הם פנו לתוכנית ב'. בראייה רחבה - לשים 41 מיליון יורו על קיצוני שכבש 12 שערים בעונה החולפת בצרפת ויודע גם לבשל ולעזור במלאכת ההגנה - זאת עסקה משתלמת, גם אם היתה גיבוי. ברצלונה, מבחינתה, עשתה מה שהיתה צריכה, ושיקפצו כולם.
מדי סטפאנו ועד וויליאן
בעגה המקצועית היתה כאן "חטיפת עסקה". באנגלית זה נקרא HIJACKED TRANSFER, ועצם העובדה שיש לדבר הזה מונח מסביר עד כמה זה שכיח בהיסטוריה של הענף. כל כך שכיח, שבתוך סיפור מלקום מסתתר לו רכש חטוף מן העבר. וויליאן, למי ששכח, היה ב־2013 של טוטנהאם.
היא הביאה אותו לאנגליה, ביצעה את הבדיקות הרפואיות, אך הוא - כמו תרנגול - ברח. רומן אברמוביץ' הפעיל קשרים אצל הבעלים המיליארדר של אנז'י מחאצ'קלה, סולימן קרימוב, הציע עוד כמה מיליונים, וחטף את הברזילאי. הרבה דם רע היה שם, ואת תמציתו אפשר לשמוע עד היום בשיר של אוהדי צ'לסי לוויליאן.
כסף, איך לא, הוא אלמנט מרכזי בעסקאות חטופות. כך במקרה וויליאן ומלקום, וכך גם היה ב־1953 - בחטיפה הגדולה בהיסטוריה, שבסיומה אלפרדו די סטפאנו הפך לסמל של ריאל מדריד אף שסיכם בברצלונה.
מלקום. יש עשרות סיפורים שכאלה // צילום: אי-אף-פי
בין לבין יש עשרות סיפורים שכאלה. על פול גאסקוין, למשל, שסיכם עם אלכס פרגוסון על מעבר מניוקאסל למנצ'סטר יונייטד, אך פותה על ידי טוטנהאם לאחר שזו הציעה מגורים לבני משפחתו. רוביניו, לעומת זאת, לא ממש ידע שבמקום צ'לסי שאליה רצה לעבור, ריאל מדריד מכרה אותו לכסף הגדול של מנצ'סטר סיטי. גם דימיטר ברבאטוב החליף ברגע האחרון את סיטי ביונייטד, ג'ון אובי מיקל ברח מיונייטד לצ'לסי, וטוטנהאם שילמה לעמנואל פטי על המונית שאיתה נסע לחתום בארסנל.
אלה רק חלק מהדוגמאות שבאות להראות שברצלונה ממש לא הראשונה, וכנראה גם לא האחרונה.
