כוכב הקולנוע הכריזמטי והחרוץ דוויין ג'ונסון מכה בברזל בעודו חם, וזכותו המלאה לעשות את זה כמובן. אבל אם נסתכל ברשימת הסרטים שעשה בשנה וחצי האחרונות ("מואנה", "מהיר ועצבני 8", "משמר המפרץ", "ג'ומנג'י" ו"פרא") נגלה שמלבד "מואנה" (שבו היה לג'ונסון תפקיד משנה כמדבב), אף אחד מהם לא היה חיוני בשום צורה. כך שהמותג של ג'ונסון אולי מתחזק, ומספר העוקבים באינסטגרם שלו אולי גדל, אך איכות המוצר הקולנועי שאליו הוא קושר את שמו - נמצאת בירידה מתמדת.
צניחת האיכות המצערת הזאת נמשכת גם ב"גורד שחקים", שובר הקופות החדש בכיכובו של ג'ונסון, שמבקש לשלב בין סרט האקשן האלמותי "מת לחיות" לסרט האסונות "המגדל הלוהט".
ג'ונסון מגלם את וויל סוייר, איש צבא לשעבר שאיבד את רגלו במבצע חילוץ כושל. עשר שנים אחרי אותו מקרה טראומתי, סוייר הוא איש משפחה ומומחה לאבטחה שמתהדר בפרוטזה חדישה ובאישיות מושלמת. ברצינות, הבנאדם פשוט חסר חת.
בכל מקרה, בתחילת הסרט סוייר מגיע להונג קונג עם אשתו התומכת (נב קמפבל) וזוג התאומים שלהם כדי לבדוק את מערכות האבטחה של גורד השחקים הגבוה ביותר והמשוכלל ביותר בעולם. אך עד מהרה מתברר שאויביו האכזריים של בעל הבניין מתכננים לעשות לו בלגן שלא ברא השטן. הם משתקים את מערכות כיבוי האש ומציתים להבה. האישה והתאומים מוצאים את עצמם לכודים בקומה ה־200, ורק סוייר, שבדיוק נמצא בקצה השני של העיר, יוכל לחלץ אותם משם.
קודם כל, חשוב להבהיר: בדומה ל"סן אנדראס", שגם בו כיכב ג'ונסון, "גורד שחקים" הוא פחות סרט אקשן ויותר סרט אסונות. אך גם ככזה הוא איננו אפקטיבי במיוחד. האתגרים הבלתי אפשריים שניצבים בפני גיבורנו (והאופנים המגוחכים ותלויי האפקטים הממוחשבים שבהם הוא צולח את האתגרים האלה) אינם מאפשרים לצופים לקחת אותו ברצינות. והנטייה שלו לדבר עם עצמו בכל הזדמנות כדי שנדע מה עובר לו בראש, משעשעים גם הם. הוא קופץ על מנוף, ותוך שתי דקות הוא מטפס לגובה של מאה קומות. הוא קופץ מהמנוף אל תוך הבניין, ושובר תוך כדי את שיא העולם בקפיצה לרוחק. אבל עזבו הכל. השיא הקומי הוא ללא ספק הרגע שבו סוייר מוצא את עצמו תלוי הפוך, קילומטר וחצי באוויר, כשרק הפרוטזה התלושה שלו, שבה הוא אוחז בקצות אצבעותיו, מצילה אותו מנפילה. צחקתי בקול. ולא הייתי היחיד.
המצב אינו טוב יותר בגזרות האחרות. הרעים הלא מגולחים, שמדברים כולם במבטא אירופאי כבד, אינם רציניים או מעניינים, וגרוע מכך, ברגע שחושבים על זה טיפה, התוכנית הזדונית שלהם מתבררת כאחת מהתוכניות היותר מטומטמות בהיסטוריה של הפשע. גם כוחות המשטרה, שמסייעים לסוייר מהקרקע, אינם מותירים כל חותם. בעיקר מפני שכולם סינים חסרי אופי או נוכחות, שלוהקו רק כדי שהסרט ימשוך גם צופים אסיאתיים.
בסופו של דבר, רוסון מרשל ת'רבר, שכתב וביים, אינו מביא שום דבר חדש למסיבה, ואפילו סצנת השיא בסוף היא וריאציה הייטקית על רעיון שנגנב מסרט מוצלח יותר ("האיש בעל אקדח הזהב"). כמו כל סרטיו של ג'ונסון בזמן האחרון, גם "גורד שחקים" מרגיש כמו ארוחת ילדים. וכל קשר בינו לבין "מת לחיות" מקרי בהחלט.
ציון: 4
"גורד שחקים", ארה"ב 2018