"ימי מטילדה" הוא ספרה הרביעי של אביבית משמרי - קדמו לו "הזקן השתגע", "הפינה של טריסטאן" ו"הנפש קמה באמצע הלילה". משמרי היא גם עורכת סדרת האסופות "פטל" לסיפורים ורשומות אישיות.
ב"ימי מטילדה", פנית למד"ב או לסאטירה חברתית?
"גם וגם - הרי מד"ב הוא דרך לומר משהו על עולמנו שלנו, ובעצם גם ספרי הראשון עסק במציאות חלופית ובירר דרכה שאלות על החברה הישראלית. 'ימי מטילדה' מתחיל בהנחה שהחיינו את הניאנדרטלים, ושלא ברור לנו אילו חיים הם רוצים, מסוגלים או זכאים לנהל. הדמויות האנושיות בספר חגות סביב הניאנדרטלית הצעירה אך דואגות לאינטרסים שלהן. ככל שהסיפור מתעמק בפער שבין האנושי לניאנדרטלי, הוא מתאר מציאות בדיונית, אך מבקר חולשות אנושיות קיימות. הספר עתידני אבל נופיו הם נופים ארץ־ישראליים שמהדהדים את העבר הקרוב או הקדום, כמו אבו כביר ותל גזר".
הגיבורה בספר היא ניאנדרטלית משובטת. מה משך אותך בדמות שהיא לכאורה מוגבלת?
"בתחקיר לכתיבה שוחחתי עם ארכיאולוגית ועם ביו־אתיקנית ולמדתי מהן על יכולות הניאנדרטלים ומעמדם המשוער בחברה אנושית. ככותבת, הבנתי שאין לי דרך להבין לעומק איך פועלת נפש שאינה של הומו סאפיינס. לכן עיצבתי את דמותה של מטילדה מתוך הודאה גלויה בקוצר ההבנה האנושי מולה. הספר הוא קומדיה של טעויות, אך טרגדיה של חוסר תקשורת".
כריכת הספר (הוצאת פטל)
סופר שהשפיע עלייך בכתיבת "ימי מטילדה"?
"הלכתי כאן בענווה בצעדיו של מספר גדול, מוח מבריק שמצא הומור וחמלה גם במצבים קשים מנשוא - קורט וונגוט".
למי את כותבת?
"בזמן הכתיבה עדיף לכתוב בלי עין מתבוננת. לאחר הפרסום אני תמיד שמחה לקבל תגובות. אבל אני לא כותבת 'עבור' מישהו - הכתיבה היא חציבה במערה פרטית".
מה חסר בעינייך בספרות העברית היום? אילו ספרים/ז'אנרים היית רוצה לראות יותר?
"בז'אנרים כמו מד"ב וקומיקס יש מעט מדי ספרים משובחים שקשורים למצב הישראלי ומסייעים לשאת באופנים חדשים את המשא הכבד. הספרים של רותו מודן, יואב כ"ץ ורוני גלבפיש הם דוגמאות טובות".
ציטוט אהוב מתוך הספר?
"כל מי שתלה שאיפות בדבר גדול ממנו, כל מי שרצה להבין את קיומו דרך מי שאינו הוא, להוכיח לעצמו שוב דברים שכבר ידע, נצמד למטילדה. לכל אחד היתה מטילדה משלו, ומטילדה עצמה, גוצה חביבה שכמותה, לא ידעה על כך דבר".