בגיל 86 אלברט כהן ממשיך לשחק בתיאטרון. השחקן הוותיק, ששיחק בסרטי קאלט כמו "שני קונילמל" ו"תעלת בלאומילך" ובתכניות טלוויזיה אייקוניות משנות ה־80 כמו "פרפר נחמד" ו"קשר משפחתי", משחק בימים אלה בארבע הצגות שונות, וב־25 ביוני תעלה הצגה חדשה בכיכובו: "ימי שלישי עם מורי".
מדובר בהפקה של תיאטון הנפש שתעלה במרכז ענב לתרבות בתל אביב. תיאטרון הנפש נוסד ב־1978 בטורונטו שבקנדה על ידי הווארד ריפ. כשריפ עשה עלייה לארץ ב־1983 - הוא הביא איתו את התיאטרון. מאז העלה התיאטרון הפקות רבות בארץ. ההפקה החדשה, "ימי שלישי עם מורי", מבוססת על רב המכר של מיץ' אלבום, שגם זכה לגירסה קולנועית ב־199 בכיכובם של ג'ק למון והאנק עזריה. המחזה עלה בעבר גם בישראל בתיאטרון הקאמרי בכיכובם של יוסי גרבר ז"ל ויפתח קליין.
המחזה מבוסס על דיאלוג בין מורי המבוגר, מורה חכם ואופטימי בערוב ימיו, לבין מיץ', צעיר שסקרן ללמוד את רזי החיים. בהפקה החדשה אלברט כהן יגלם את מורי, ואילו את מיץ' יגלם לביא זיטנר.
"מורי שוורץ הוא דמות אמיתית של פרופ' יהודי־אמריקני, שהצליח לחנך דור שלם של סטודנטים לפילוסופיה. מיץ' אלבום, שהיה אחד מתלמידיו, כתב את הספר 'ימי שלישי עם מורי' שתיאר שיחות עם המורה האהוב, והספר הפך מאוד פופולרי", מספר כהן, שמשחק בימים אלה בארבע הצגות שונות: "רביעייה" בתיאטרון הספרייה לצדם של ליא קניג, מרים זוהר ואילן דר; "אסונות וניסים" בתיאטרון הנפש; "המלך ליר" בתיאטרון קרוב של ניקו ניתאי; ו"האנשים הקטנים של צ'כוב" בתיאטרון הקאמרי.
לדבריו, "זה כבוד גדול בשבילי שקיבלתי את התפקיד הזה מהווארד ריפ, שגם מביים אותנו. בקולנוע שיחק את מורי ג'ק למון, אחד השחקנים הכי גדולים בהוליווד. אני לא יודע אם אעשה את הדמות כמו ג'ק למון (צוחק) אבל יש במורי כל כך הרבה אנושיות והומאניות. בערוב ימים הוא חולה מאוד, וחצי מהמחזה אני על כיסא גלגלים".
בגיל 86 אתה משחק בחמש הצגות במקביל. זה די מדהים.
"המקצוע שלנו שונה מכל מקצוע אחר. במקצועות אחרים אם אין כוח ברגליים או בידיים - אתה צריך להפסיק לעבוד, אבל אצל שחקן יש רק דבר אחד שחשוב: אם הוא זוכר טקסטים בעל פה. ברגע שאפסיק לזכור טקטסים בעל פה - אני אעזוב את המקצוע. היום אני זוכר טקטסים אבל כאשר זה ייגמר, בזה תיגמר הקריירה שלי.
"יש שחקנים פעילים בסביבות הגיל שלי, אבל רובם נשים: ליא קניג, מרים זוהר, דבורה קידר. זו הוכחה שהנשים הן המין החזק (צוחק). בגיל 86 כבר יש לי את הפריבילגיה לבחור לי את המחזות. הייתי בקאמרי 56 שנים, הייתי בהבימה 13 שנים - ושם לא יכולתי לבחור. שיחק בהצגות שנתנו לי, גם כאלה שאולי אהבתי פחות. עכשיו אני בוחר רק מה שאני אוהב".