רמת החיים ושיעורי התעסוקה עלו וניכרים שינויים בהרכב הדמוגרפי של האוכלוסייה. לעומת זאת, מחירי המזון והדיור עדיין גבוהים ושיעור העוני בהכנסה פנויה עודנו הגבוה מכל מדינות ה־OECD.
כך עולה מחוברת "תמונת מצב המדינה 2018" של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. הדו"ח שערך פרופ' אבי וייס, מתפרסם היום, ומציג נתונים עדכניים על החברה והכלכלה בישראל.
מהשוואה בינלאומית עולה שהישראלים בריאים יחסית ותוחלת החיים שלהם גבוהה, אולם נראה שמערכת הבריאות אינה ערוכה להתמודד עם הזדקנות האוכלוסייה ועם העלויות הכרוכות בכך. במערכת החינוך יש מגמות שיפור, כמו עלייה בשיעור הלומדים מתמטיקה ברמת חמש יחידות ושיפור ניכר בהשכלה בקרב האוכלוסייה הערבית - בעיקר בקרב נשים. נשים ערביות גם משתתפות בשוק העבודה בשיעור גבוה מבעבר. גם בקרב חרדים עלו שיעורי התעסוקה בקרב גברים ונשים כאחד, אולם יש פערים בין הזרמים השונים.
בתחום הפריון, האוכלוסייה כיום מורכבת מכ־74% יהודים, כ־21% ערבים וכ־5% המוגדרים "אחר". שיעור החרדים מוערך בכ־12% מהאוכלוסייה, ושיעור החילונים והמסורתיים היהודים - בכ־56%.
שיעור פריון הילודה הכולל בישראל גבוה ועומד על 3.11, כמעט כפול מהשיעור במדינות ה־OECD. חלו שינויים משמעותיים בשיעורי הפריון של כל הקבוצות, בעיקר הערבים: מ־1960, השיעור בקרב מוסלמים ירד בכ־64%, ובקרב דרוזים ב־70%. לעומת זאת, בקרב יהודים חלה עלייה של 21% בפריון מ־1990.בתחום החינוך ובניגוד לשיח המקובל, בחינת מעברי תלמידים בין זרמי החינוך מגלה כי בין כיתה א' ל־ח' מרבית התנועה היא לכיוון זרמים דתיים פחות. תחזיות האוכלוסייה לטווח ארוך אינן מתחשבות במעבר בין הזרמים, אף שבציבור היהודי ניכרת מגמת חילון בולטת. אם המגמה תימשך, האוכלוסייה החרדית צפויה לעמוד על כ־21% מהאוכלוסייה ב־2059. קצב הגידול האיטי מהצפוי יותיר זמן רב יותר להתבססות מגמות אחרות, כמו גידול בהשתלבותם של חרדים בשוק העבודה.
בתחום הכלכלי, הדו"ח מצביע על כך שרמת החיים עלתה בעשור האחרון, בין השאר עקב הירידה בקצב עליית המחירים. במשך שנים השכר הריאלי לא עלה למרות העלייה בפריון. בשנים האחרונות חלו שינויים שהפכו את המגמה, והעלייה בשכר הריאלי מדביקה את העלייה בפריון.
על אף ירידה מסוימת שהחלה בעשור הנוכחי, רמת המחירים בישראל גבוהה ב־14% ביחס לממוצע ב־OECD. ברוב קטגוריות ההוצאה חלו ירידות מחירים מאז 2005, אך בסעיפי הדיור והמזון המחירים עלו מאז תחילת שנות האלפיים.
מחירי השכירות עלו בממוצע ב־2% בשנה מעבר למדד המחירים לצרכן מאז 2008, כלומר במשך כל התקופה הביקוש גדל יותר מההיצע. מחירי רכישת הדירות עלו בקצב מהיר אף יותר.