מאז 1978, אז עלה לראשונה המחזה "הלוויה חורפית" של חנוך לוין בהבימה, לא עלה המחזה הזה בתיאטרון הרפרטוארי. כעת הוא זוכה להפקה חדשה בתיאטרון באר שבע (הצגה ראשונה ב־28 באפריל) בבימויו של יאיר שרמן.
בין קאסט השחקנים שמשחק בקומדיה המרירה־מצחיקה הזאת של לוין נמצאת גם ליליאן ברטו, אלמנתו של לוין. לאחר שנים שבהן נמנעה מלשחק במחזות שכתב בעלה המנוח - היא תגלם את דמותה של ציצקיבא, אם החתן. לצידה משחקים בהצגה אור אדרי, רוני בליץ, שירי גולן, עלאא דקה, מיכל וינברג, יובל לוי, אורה מאירסון, זוהר מידן, אברהם סלקטר, אבי פניני, אמיר קריאף, מולי שולמן ואריק גרשקוביץ'.
"זו סגירת מעגל עבורי". ליליאן ברטו // צילום: יונתן בלום
"זו קומדיה שמתחילה בבית ההורים של הכלה", מספרת ברטו (51). "כולם ישנים, הכלה, החתן, ההורים של החתן וההורים של הכלה. בשעה 2 בלילה נשמעות דפיקות בדלת, וההורים של הכלה מבינים שלאצ'ק בובצ'יק, בן דודתם, בא לבשר להם על מות אמו. הם מבינים שאם הם ישמעו על מות אמו - הם יצטרכו לדחות את החתונה של הילדים, ומחליטים לברוח כדי לא לקבל את הבשורה על המוות של האמא. אני מגלמת את האמא של החתן".
למה את חושבת שהמחזה הזה לא עלה על הבמות מאז 1978?
"יש קצת נטייה להעלות הפקות חוזרות של מחזות של חנוך, שכתב יותר מ־60 מחזות. זה כנראה טבעי, כמו שכשאנחנו מעלים את צ'כוב זה יהיה שוב 'גן הדובדבנים' או 'שלוש אחיות' או 'הדוד וניה', אז אצל חנוך מבקשים את 'קרום', 'מלאכת החיים', 'הילד חולם'. יש לחנוך יותר מ־20 מחזות שמעולם לא עלו על במה, לא בארץ ולא בעולם, שיצאו לאור רק בספרים. ויש כאלה שנעשו רק פעם אחת בתיאטרון הרפרטוארי, כמו 'הלוויה חורפית'".
ספרי על הדמות שאת מגלמת.
"אני האמא של החתן. דמות מאוד אקסטרווגנטית, קיצונית, אישה מאוד לא עדינה (צוחקת), חסרת טקט, כבדת משקל, כבדת אופי. היא מעידה על עצמה שקשה לה, שיש לה תוחעס גדול. היא רודה בבעלה ובסביבה שלה. דמות נהדרת (צוחקת)".
הקפדת לא לשחק עד כה במחזות של חנוך, למעט ערב מערכונים שלו שהעלית עם מוני מושונוב ודרור קרן.
"נכון. עם 'אוי אליאס אליאס' הגענו כבר ל־350 הצגות, וזה היה הדבר הראשון שעשיתי של חנוך מאז ששיחקתי ב'הילד חולם' (ברטו וחנוך הכירו כשהיא שיחקה ב'הילד חולם' ב־1993, מ"כ). כשפנו אלי לשחק ב'הלוויה חורפית' לא הייתי בטוחה שאני רוצה, אבל בסוף זה התאפשר לי מבחינת לו"ז ונדלקתי על זה. אני שמחה לחזור לתיאטרון באר שבע, שהיה הראשון ששיחקתי בו אחרי שסיימתי בית ספר למשחק. זו סגירת מעגל עבורי".
למה בחרת להתרחק ממחזות של חנוך כל השנים?
"זו היתה החלטה שלי. החיים המשותפים שלי עם חנוך היו דבר לא פשוט בשבילי כשחקנית צעירה שחיה עם מחזאי ובמאי נערץ כמו חנוך, והיה לי מאוד חשוב לא לסלול את הקריירה שלי על גבי הדבר הזה. רציתי לבנות את העצמאות שלי כשחקנית. כשחנוך הציע לי לשחק תפקיד ראשי ב'האישה המופלאה שבתוכנו', ההפקה שהוא עשה אחרי 'הילד חולם' - אמרתי לו שאני לא מעוניינת לעבוד איתו יותר. הוא מאוד העריך את זה. לקח לי הרבה שנים לבנות את הקריירה שלי כשחקנית ולהרגיש שאני כבר עושה בזכות עצמי ולא בזכותו. היום אני במקום אחר, אני מאוד שמחה ונהנית לעבוד על הטקסט שלו, זו הנאה צרופה".