כרטיס אדום לאסד: חרף אופייה הזהיר והמוגבל, העבירה מתקפת הטילים - שביצעה ארה"ב, אור ליום שבת, יחד עם בעלות בריתה בריטניה וצרפת כנגד תשתיות ומתקני הנשק הכימי בסוריה - מסר ברור וצלול, החורג מן ההקשר הספציפי של מלחמת האזרחים.
שכן במהלך זה טמונה מחויבות בלתי מתפשרת לבוא חשבון גם עם מדינות סוררות נוספות, ולנקוט נגדן פעולות ענישתיות כל אימת שיחצו בהתנהגותן קווים אדומים. זהו, אפוא, כרטיס אדום לבשאר אסד, אך בד בבד גם כרטיס צהוב למוסקבה, לטהרן ולפיונגיאנג, ואיתות שעידן הפייסנות ומורך הלב של ברק אובאמה חלף מן העולם.
וכך, בה בשעה שהנשיא ה־44 עבר לסדר היום על המתקפה הכימית המאסיבית שערך המשטר הסורי בספטמבר 2013 כנגד אוכלוסייה אזרחית חסרת ישע למרות התחייבותו המוקדמת להגיב, הצליח הבית הלבן הנוכחי - בפעם השנייה בתוך שנה - להקרין נחרצות, אמינות ומנהיגות אל מול כל פשעי דמשק, אם גם רק במרחב הכימי. יתרה מזאת, אף שהסיכון בפעולה צבאית היום, כאשר פטרונו הרוסי של אסד אמור להעניק לו חסינות ורשת ביטחון צבאית, היה גבוה פי כמה בהשוואה לקיץ 2013, לא היסס הנשיא האמריקני לפעול אל מול הנסיבות המאתגרות.
ואכן, כאשר נחשף פעם נוספת קלונו של ההסכם לפירוק סוריה מנשק כימי, שרקח אובאמה המבוהל עם הקרמלין כתחליף למתקפה האמריקנית המובטחת, תגובתו של ההגמון האמריקני הפעם לא איחרה לבוא, גם אם לא היה בא כדי לשנות את תמונת המצב הכוללת בחזית. אף שמדובר באיתות על כך שנסתם הגולל על שמונה שנים של רפיון והתבטלות אמריקנית בזירה הבינלאומית, המחישה ההפצצה הכירורגית גם את שאיפתו של הממשל להימנע מחיכוך ישיר ועתיר סיכון עם הקרמלין בזירה, שבה הפך ולדימיר פוטין זה מכבר לדומיננטי. לפיכך מה שהתבצע היה מהלך מבוקר וממוקד, שהוגבל למרחב הבלתי קונבנציונלי.
הכוחות המערביים שתקפו את סוריה
חודש ימים לפני ההכרעה לגבי אשרורו הנוסף של הסכם וינה עם איראן בסוגיית הגרעין, וחודש ימים לפני הפסגה המתוכננת בין טראמפ לבין קים ג'ונג־און (שגם בטבורה נמצאת שאלת הגרעין הצפון־קוריאני), מבהיר טראמפ במעשים, ולא רק במילים, שעידן חדש אכן הושק בהתנהלות האמריקנית.
לצד הרצון לצמצם את היקף המעורבות הישירה בסכסוכים ובמשברים בינלאומיים בשולי המערכת הבינלאומית, גוברת עתה הנחישות לחזור לעמדת הנהגה, שתעניק עידוד לקהילות נטולות מגן שנפלו קורבן למתקפות כימיות רצחניות, ושבו בזמן תשרה ביטחון בקרב שותפות נאמנות לדרך, דוגמת ישראל ודרום קוריאה. אחרי ככלות הכל, גם ירושלים וגם סיאול מאוימות זה מכבר על ידי קודקודיו של ציר הרשע והטרור, הנמצאים בטהרן ובפיונגיאנג והחותרים ללא לאות אל עבר הפצצה.
לאור זאת, מתקפת הטילים האחרונה אמורה להמחיש לרוחאני ולקים שכללי המשחק השתנו, ושהעיקרון של "אמריקה תחילה" אין פירושו עמידה מן הצד ועצימת עיניים כשהמדובר בפשעים נגד האנושות או בכוונה לרכוש יכולת, שתאפשר ביצועם של פשעים כאלה.
לפנינו, אפוא, חזית מערבית נחושה יותר, אם גם לא מקיפה דייה במישור הצבאי, אל מול האתגרים שבפתח. בהקשר זה מתמיהה היעדרותה של גרמניה מהמבצע, ונשאלת השאלה אם השימוש הברברי בגזים רעילים ככלי להשמדה רחוק כל כך מהתודעה ומההיסטוריה הגרמניות. לא נותר אלא להמתין ולראות אם תקיפות גוברת זו תעצב גם את עמדותיהן הספציפיות של מעצמות המערב לקראת ההכרעה ביחס לגורלו של הסכם הגרעין עם משטר האייתוללות. זאת, במיוחד על רקע פשיטת הרגל של ההסכם לפירוקה של סוריה מנשק כימי, המחייבת הקפדה יתרה ומשנה זהירות מצד המערב בתהליך המו"מ על תיקון ההסכם