1. תערכו היום סקר כללי בתוך עמישראל ערב הפסח הזה ותגיעו למסקנה אחת גדולה: אי־אמון כללי. בבית המשפט, במשטרה, בפוליטיקאים, בבנקים, במערכת החינוך, בירקן שלך ששולח לך את השקיות הביתה בלי חצי מהדברים שהזמנת. "כולם עובדים על כולם", אמר דוביד שווייצר לפני שנות דור - וחבל שהוא לא כאן כדי לקבל פרס ישראל על מה שראה אז, שאנחנו רואים כל הזמן היום.
בתחתית הסקר תמצאו את נבחרת ישראל בכדורגל. האמא של האי־אמון. הקהל עזב ולא רוצה להיות מזוהה עם הפארסה הזאת, עם העלבון הלא־נגמר הזה, שריח של עובש או נפטלין, תבחרו אתם, עולה בכל פעם שמנערים את השמיכה מעל המנוח.
אלישע לוי הלך מזמן, ועופר עיני החליט להיות כמו דב יוסף, שר האספקה בתקופת הצנע של שנות ה־50, ולא מינה מאמן אחר תחתיו, כדי לחסוך כסף. שקיפות זו תכונה חזקה בסביבה שם בהתאחדות, ובינתיים החבר'ה מערבבים ממש חזק כדי להזרים דם חדש למערכת - למשל, את איש הצללים ממפא"י שטרן חלובה, מצפרירים, שאח שלו, גיגי, הוא בכלל מעריץ של ביבי וכותב עליו פוסטים מהללים. חלובה יעשה פה סדר, ואם לא הוא, אז גברי לוי, אוטוטו 81, כבר התנדב, וגם עזריקם מילצ'ן מרחובות עדיין בעניינים. רק בן 96. אומרים שהוא חי ובועט.
2. מחר נגד רומניה יש משחק הכנה של הנבחרת על הבאב אללה. ערן זהבי, היחיד היום שיקנו באמת כרטיס בשבילו, עדיין עמוק בפריזר, אז הקפיצו מנתניה את ערן לוי שינצל את זה שהרומנים לא שמעו עליו - ויש מצב שיחטפו ממנו פצצה מ־70 מטר לחיבור.
לוי הוא גאון של טיפול בכדור, אבל הוא הוזמן רק בגלל הוואקום ומכיוון שנבחרת ישראל היא לעולם קורבן של המציאות. המאמן הבא יזמין אותו גם? מוכן להתערב שלא.
אלון חזן, על תקן "מרכיב הנבחרת", שבו החזיק אלוף משנה שמואל סוחר בתקופת הפיפטי־פיפטי, עלה על מדי אל"ף ואסף שחקנים מהגורן ומהיקב, ממוסקבה, מברייטון, מבאר שבע ומפמגוסטה, עיר כבושה שכבר 40 שנה משחקת בכלל בלרנקה בגלל הפוליטיקה.
גם אנתוני וארן היה יכול לשחק בשבת אם קצת היה מתאפק והיה שולח את הביצועים והקלטת הנכונה למנהל הסקוואדרה הציונית, ישראל שצ'וצ'ינסקי. אבל בארץ הטרלול חלוץ בית"ר ירושלים יצא הגבר היחיד, כי הרבה זמן שאני כבר שואל מתי יהיו גם גברים בנבחרת.
3. השתגעתי בגללה, בגלל הנבחרת. ובעצם, אם זה מה שיש, וכל מה שלא נכון הוא נכון, וכל מה שלא מקצועי הוא מודל לחיקוי, ומה שלא נורמטיבי, שיטתי, הגיוני, הפך לדבר הבא, אז למה לברבר, לתחזק ועדת איתור, ועוד לאוורר את חיים רביבו פעמיים בשנה מעיסוקיו הפרטיים.
תנו לאלי טביב את המושכות. תנו לטביב לנצח.
