"הייתה התרגשות מאוד מאוד גדולה" // צילום: זיו קורן

עדות מהבור בקריה: "ואז נשמעה אנחת רווחה: יש!"

מתחת לאדמה בקריה אף אחד לא העז להוריד את עיניו מהמסכים • סא"ל (מיל') א', שהיה ראש ענף באגף המבצעים נזכר ברגעי המתח • "נערכנו להפעיל את כלל הצבא לתרחיש הכי חמור"

גם במרחק של יותר מעשור, סא"ל (מיל') א' זוכר היטב את השניות, הדקות והשעות המתוחות שהיו בבור שבקריה באותו יום דרמטי בספטמבר 2007. א' שימש אז ראש ענף באגף מבצעים. מקום הכינוס: חמ"ל מצפ"ה - מוצב הפיקוד העליון של צה"ל, מה שמכונה "החמ"ל של הרמטכ"ל". מבצע תקיפת הכור האטומי בסוריה תוכנן במשך חודשים ארוכים, אבל משהו שגרתי לכאורה שקרה בבוקר 5 בספטמבר הביא את הפורום המצומצם של הקבינט המדיני־ביטחוני לאשר את הקדמתו המשמעותית של המבצע. 

"בגלל הרגישות של המטרה ורמת החשאיות המאוד גבוהה, היה מידור מאוד רחב אפילו בתוך חטיבת המבצעים. מעט מאוד אנשים עסקו בתכנון ובהיערכות וידעו בכלל על קיום היעד והמטרה הזאת", מספר סא"ל א', "המבצע היה מתוכנן להתבצע בשלב הרבה יותר מאוחר, אבל אירוע שגרתי לכאורה גרם לנו לחשוש שמידע על המטרה עלול להיחשף: שאילתה רגילה ששלח כתב בארה"ב, 'האם יש בסוריה כור?' אנחנו קוראים לזה 'שריטה', שזה חשש מחשיפת קיום המטרה. השאילתה הובילה להערכת מצב מטכ"לית מיוחדת שבה הוחלט להקדים את מועד התקיפה. כל הרעיון היה לתקוף את המטרה מבלי שבכלל יידעו שיש מטרה כזאת". 

 

בשעות הערב ייפגשו סא"ל א' וקבוצת שותפי הסוד המצומצמת, הכוללת בין השאר את הרמטכ"ל דאז רא"ל גבי אשכנזי ואת הפורום המצומצם של הקבינט המדיני־ביטחוני דאז: רה"מ אהוד אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק, סגן שר הביטחון מתן וילנאי ושרת החוץ ציפי לבני. אבל גם השעות שחלפו עד להצטרפותו של הדרג המדיני הבכיר ביותר לבור אופיינו בתמהיל של מתח, דריכות והתרגשות גבוהים, שהלכו והתגברו ככל שהתקרבה שעת השי"ן.

 

החשש מהתגובה הסורית

"סף ההתרגשות היה מאוד גבוה אצל כולם. אנחנו מדברים על אחד מהאירועים החשובים שהיו לנו באותה תקופה, אולי אפילו היסטוריים. המוכנות שלנו היתה מאוד גבוהה. הכל היה יחסית מוכן והחלטנו שאנחנו שומרים על מידור לאורך כל היום. לא דיווחנו על כך עד שעות הערב גם לאנשים שמשרתים בתוך חטיבת המבצעים", משחזר א', "בשלב מסוים, כשהיינו צריכים לפתוח את מכלולי השליטה ואת החמ"לים, הרחבנו את מעגל המעודכנים".

סף ההתרגשות של הענף באגף המבצעים, שעליו פיקד סא"ל א', עלה לא רק בשל עצם התקיפה של מטוסי חיל האוויר, שתוכננה חודשים ארוכים, אלא בעיקר בשל משמעותה. "המורכבות של המבצע היתה טקטית, אבל לא מהמסובכות שחיל האוויר יודע לעשות. המבצע עצמו ארך כמה דקות. מעבר לביצוע עצמו, התכוננו גם להשלכות של המבצע: איך הסורים יגיבו. למרות שזו היתה תקיפה חשאית ולא תכננו לקחת אחריות, זו לא 'עוד תקיפה' בסוריה. זו תקיפה של מטרה סופר־אסטרטגית וסופר־משמעותית", מסביר סא"ל א', "ההערכה המודיעינית היתה שלא תפרוץ מלחמה אחרי תקיפה כזאת, אבל צה"ל נערך תמיד לתרחיש החמור ביותר ואנחנו נערכנו למצב קיצוני שבו כן תפרוץ מלחמה, והאתגר הגדול היה שצריך לעשות את זה בהיערכות של מאפס למאה בטווח זמן של כלום". 

והוא מפרט: "נערכנו להפעיל את כלל הצבא לתרחיש הכי חמור במהירות האפשרית ובמצב שבו הצבא כביכול לא מכיר את התקיפה ואת החשאיות שלה. אי אפשר היה להעלות אוגדות לצפון, אי אפשר היה לבצע סימנים פיזיים של היערכות מיוחדת, כי זה היה חושף את הכוונות שלנו או את ההיערכות המיוחדת שלנו".

"כל המטרה הושמדה בהצלחה"

בשעות הערב הגיע לבור הפורום המצומצם של הקבינט המדיני־ביטחוני, ואחרי הערכת מצב נוספת ניתן האישור הסופי לביצוע התקיפה. בשלב הזה סא"ל א' כינס את כל קציני החמ"ל. "אמרתי להם, 'כל מי שבמשמרת הזאת עומד להיות שותף באירוע מאוד משמעותי... כל אחד מכם יזכור טוב טוב את היום הזה כי זו הולכת להיות נקודת ציון מאוד חשובה במאמץ שלנו להגנה ולשמירה על שלום המדינה'. זה היה ממש נאום ציוני חוצב להבות", משחזר סא"ל א'.

בהמשך הגיעה שעת השי"ן. "חברי הקבינט - רה"מ, שר הביטחון וסגנו, שרת החוץ והרמטכ"ל היו איתנו בבור במהלך כל הביצוע. האווירה היתה מתוחה - אנחנו מקבלים דיווח שהמטוסים ממריאים ורואים אותם באוויר, עוקבים אחרי כל שלב במבצע. כל הגורמים שמעורבים נמצאים מסביב לשולחן עם חברי הקבינט ומתעדכנים במה שקורה, בהתקדמות", משחזר א', "הדיווחים שקיבלנו על כל שלב בהתקדמות התוכנית זרמו כמתוכנן, ולאחר הביצוע קיבלנו את הדיווח החשוב ביותר: כל המטרה הושמדה בהצלחה ובדיוק. היתה התרגשה מאוד מאוד גדולה - במיוחד לאחר שמטוסינו חצו בחזרה לשטחנו בשלום. אנשים חייכו, לחצו ידיים, שחררו מעין אנחת רווחה של 'יש!'"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...