"סאלח, פה זה ארץ ישראל", רשת 13, 21:00
זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו ירים את הכפפה ויביא גרסה ממוסמכת ומגובה בפרוטוקולים של האפליה הממסדית כלפי העולים מצפון אפריקה החל משנות ה־50. "סאלח, פה זה ארץ ישראל" של דוד דרעי היא כתב אישום מסודר ומפורט כלפי אותו ממסד שפעל בצורה שיטתית ומאורגנת כדי לשכן את עולי צפון אפריקה בעיירות הפיתוח, תוך מצג שווא, שקרים והפעלת משתפי פעולה בשטח. לצד היותה סדרת דוקו חשובה, לא ניתן להתעלם מכך ש"סאלח" מציגה רק צד אחד של הסיפור.
מוכרחים לפרגן ל"סאלח, פה זה ארץ ישראל" על עבודת תחקיר מעמיקה, שלה אחראים דוד דרעי שניצב בפרונט וגם רות יובל ודורון גלעזר, שאמונים על מלאכת התחקיר. דרך סיפור עליית משפחתו של דרעי לישראל ויישובם בירוחם ודרך סיפור חבריהם לעיר, הוא מציב אותם כדוגמה לחוסר האונים של העולים החדשים ממרוקו אל מול המערכת שקבעה מי ילך ולאן. עם זאת, הדוקו מתגלגל בפרק הראשון בצורה איטית מדי, בטח כשמביאים בחשבון את הפרומואים של התוכנית, שמביאים את התכלס. אפשר להבין את הרקע המשפחתי של דרעי גם בלי לעשות מסע ארוך אל נוף ילדותו ואפשר לקצר בהרבה את הסצנות.
ערב הקמת המדינה, שליש מהאוכלוסייה גרה בתל אביב. אחרי המלחמה היו לישראל גבולות חדשים ומי שקבע איפה ימוקמו היישובים היה צה"ל, בהתאם לצרכים הביטחוניים. רק שאת זה לא סיפרו לעולים. בניסיון להוציא את התל־אביבים מהבועה, המדינה יצאה בקמפיין שקרא לעזוב את הצפיפות לטובת המרחבים. התושבים המקומיים לא נענו לקריאה - וההנהגה החליטה ליישב את העולים שיבואו במעברות בפריפריה בפרויקט לאומי שייקרא "פיזור האוכלוסייה".
הראשונים להישלח למעברה בירוחם היו דווקא עולים מרומניה, שהבטיחו להם עבודה בכריית מחצבים. משלא עמדו בהבטחות כלפיהם, ביקשו העולים לעזוב את המקום. גם במושבים היו בתים ריקים של עולים שהחליטו לעבור למקומות אטרקטיביים יותר. נגד אלה שעזבו את המעברות ננקטו הליכים: שמם נרשם ב"ספר השחור" והם הועברו לסוף הרשימה בקבלת דיור או עבודה במקומות שאליהם הגיעו. בעליות של שנות ה־50 המכונה המשומנת כבר דאגה להביא את העולים מהנמל היישר למעברה. וכדי שאלה יירדו מהמשאיות, שילמו לעולים ותיקים כדי שישכנעו את החדשים שהכל בסדר. "זה כואב שמרוקאי בוגד בך", אומרת אחת הנשים שגילתה את התרמית.
נציגים של הסוכנות במרוקו החלו לחפש אנשים צעירים ובריאים שיבואו לארץ. בפרוטוקולים שמפרסם דרעי שזורים ציטוטים של אנשי הקליטה שמעידים על הגזענות הבוטה ביחס לעולים מצפון אפריקה: "נכון שהחומר האנושי הזה פרימיטיבי מאוד, ייתכן גם שהוא ירוד מבחינה גופנית, אבל אין ספק שהוא ייקלט באזורי הפיתוח ביתר מהירות מאשר העירוניים, שרמתם התרבותית גבוהה יותר". ב־1957 מגיעה עלייה מפולין ומהונגריה לישראל. "את הפולנים אין אנו יכולים לקלוט בכל מקום יחד עם אלף מרוקאים", מגלים לנו הפרוטוקולים עוד פרק בגזענות.
"סאלח" מציגה היטב את האפליה - אך אותה בלבד. צדדים אחרים של נציגי סוכנות, משרד הקליטה ואפילו של בן־גוריון עצמו לא מקבלים ביטוי, ונדמה שבכך חוטא דרעי למציאות כפי שהיתה, ובוחר להראות רק חצי מהכוס.