בעוד הזמר הים תיכוני הולך וכובש את הקונצנזוס, יואב יצחק, שהיה שם הרבה לפני שכל הסיפור הזה קרה, ממשיך להופיע ולעשות מוזיקה. רגע לפני גיל 60 מוציא הזמר הוותיק סינגל חדש, "אפילו שאהבתי" מתוך אלבום חדש, 16 במספר (!), ונערך להופעה בהיכל התרבות בנתניה ב־14 במארס.
"אני עובד בדרכי, בלי להסתכל הצידה", אומר יצחק. "אני לא איש של רעש וצלצולים, וזו גם הסיבה שמעולם לא עשיתי השקות ולא יחצנות מטורפת ומוגזמת. לשמחתי, הקהל מאוד אוהב את מה שאני עושה, מחבק ומעריץ. זכיתי למתנה הזו מההוא למעלה. באותה מידה, לשמחתי גם בתחנות הרדיו אוהבים את שיריי ואני לא צריך יותר מזה".
גם בגלגלצ מפרגנים לך?
"עכשיו אני בדיוק בדרך חזרה מגלי־צה"ל. אני מושמע הרבה בתחנות רדיו ואני אחרון המתלוננים. חוץ מזה, אני תמיד אומר: 'אם לא אוהבים - אז לא'. אנשים משמיעים את הטעם האישי שלהם, וזה בסדר גמור מבחינתי".
בשלב הזה של הקריירה אתה עדיין סופר אלבומים?
"כשאני מתראיין, מזכירים לי שזה האלבום השישה עשר (צוחק). אנחנו עובדים מאלבום לאלבום. מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד מחובר לבלדות ולשירי אהבה. באלבום הזה, לצד הבלדות יהיו גם שירים קצביים מרקידים".
יש איזה מקום הופעות שאתה רוצה לכבוש? קיסריה? היכל נוקיה?
"כשהופעתי בהיכל התרבות אז כולם שאלו אותי מה עם קיסריה. אמרתי בזמנו ואני אומר גם עכשיו: קיסריה זה לא בית המקדש מבחינתי. אני אוהב דווקא היכלים סגורים כי בהופעות בחוץ השירים מתפזרים ברוח ואין אינטימיות. אבל אני אף פעם לא אומר 'לא' מוחלט".
אתה מרגיש שכל הכוכבים הצעירים של הז'אנר הים תיכוני מהווים תחרות קשה?
"לכולם יש מקום. כשאתה בונה קריירה לאורך 40 שנה עם קהל עצום שרודף אחריך וגדל איתך - אף אחד לא מאיים עלי. אני נהנה מהקריירה שלי ואני אוהב לשיר עד כלות".
יש לך גם קהל צעיר?
"בוודאי שנוספים גם חבר'ה צעירים. ילדים שגדלו על המוסיקה שלי כי ההורים שלהם שמעו את המוסיקה בבית. יש כמה דורות שצמחו איתי".
איבדת את שני ההורים שלך בשנה האחרונה וגם הפכת לסבא.
"נכון. מצד אחד אובדן כואב ומצד שני מלאכית קטנה בשם נויה. זה עונג בלי מוסבר".
אתה סבא טוב?
"בעוד חמישה חודשים היא תוכל לדבר ואז תשאל אותה. היא הראשונה שגרמה לי להפסיק לעשן בבית".