1 חמש פעמים הגיעה בעשור הנוכחי מכבי אשדוד למשחק "אול אין" מול מכבי תל אביב ובכולם הפסידה.
פעמיים זה קרה במשחק גמר: גמר הפלייאוף ב־2012 וגמר הגביע ב־2016. שלוש פעמים זה קרה בחצי גמר הגביע: ב־2011 היא הובסה כבר ברבע הראשון עם 27:4. ב־2013 ו־2017 מתחה את הצהובים עד הדקות האחרונות אבל לא מעבר לכך.
גם הפעם קשה מאוד להמר עליה שתעשה את הבלתי ייאמן. היא אמנם מתייצבת למשחק בכושר מצוין בזכות שישה ניצחונות ליגה רצופים ועוד שני ניצחונות מרשימים בשלבים מוקדמים בגביע, אבל עדיין קשה להפתיע את מכבי ביד אליהו. בטח עם שלושה זרים בלבד, וסגל ישראלי חסר ניסיון ברובו במעמדים כאלה.
2 ההצלחה של אשדוד בתקופה האחרונה נובעת מהאמונה של בראד גרינברג ודניאל גוט בסגל שלהם גם בשרשרת ההפסדים בחודש נובמבר. "יש לנו סגל עם שחקנים מחויבים שרוצים לעבוד קשה", אמר גוט בתחילת דצמבר וצדק.
גרינברג בקדנציה השלישית שלו בישראל מאמין בסגל גבוה, וגוט הוסיף לכך הליכה מאסיבית לריבאונד התקפה. אשדוד היא קבוצת ריבאונד ההתקפה הטובה ביותר שהיתה כאן, אבל ביד אליהו הסיכוי הופך לסיכון. אם היא לא תשתלט על ריבאונד ההתקפה, הקפיצות המשולשות של נוריס קול, כאילו היה ג'ונתן אדוארדס, עשויות להסתיים בריצה שתגמור את המשחק מוקדם מדי עבור אשדוד.
ובעיקר תחבל קשות בתוכנית המשחק הקלאסית לערב כזה (שאותה המציא א. בירנבוים בחצי גמר 1995): פיגור קטן במשך רוב הערב ואז הסתערות כללית ברבע האחרון, תוך ניצול העידוד הרב מאוהדי ירושלים וחולון.
כל הקפטנים עם הגביע. הקבוצה של גרינברג תצליח להפתיע? // צילום: עודד קרני
3 גם במשחק השני נקבל קבוצה עם שלושה זרים (חולון) מול חמישה (ירושלים), אבל יחי ההבדל הגדול.
לסגולים יש את הסגל הישראלי הטוב ביותר בליגה, ובהפסד הדחוק בירושלים היא חסרה את טו הולוואי, שמצוי בכושר מדהים. מצד שני אי הוודאות לגבי טורנס קינסי וחזרתו ההדרגתית של ריצ'רד האוול, הופכות את ירושלים גם לסימן שאלה גדול.
אם המשחק יהפוך לתחרות קליעות בין ג'רום דייסון לעומת רייס והולוואי, אזי חולון תנצח בגדול. אולם אם רוברטס יסגור את הצבע וישלוט ברחבות וירושלים תרוץ, חולון תהיה בבעיה כי ביד אליהו ירושלים נראית יותר טוב מבכל אולם אחר (חמישה ניצחונות בשבעת המשחקים האחרונים בהיכל).
ולסיום, בואו נקווה לחגיגת כדורסל נקייה מקללות.
