דון קילדואו לחם בתחילת שנות ה־50 במלחמת קוריאה. הוא שרד, וכשחזר לארה"ב הקים בית ספר ראשון לגלישת סקי. דון הנחוש והנמרץ הכניס לתחום את כל בני משפחתו. מדי יום היה מלמד אותם את הבסיס, מדריך, ותמיד חוזר ואומר: "כדאי לכם להפוך לחברים טובים של הכאב, כי הוא ילווה אתכם לאורך כל החיים שלכם".
השנים חלפו, ומתברר שאין משפט טוב יותר מזה כדי לתאר את הקריירה של גולשת הסקי האלפיני הטובה בכל הזמנים, לינדזי וון. לא במקרה, האמריקנית בת ה־33 היא נכדתו של דון קילדואו, שהלך לעולמו בשנה שעברה כשהוא בן 88. כשהיא דומעת אמרה בסוף השבוע לקראת השתתפותה במשחקים האולימפיים: "אני מתגעגעת אליו כל כך. אני יודעת שהוא מסתכל עלי". כמה סמלי זה יהיה אם תעשה זאת דווקא בקוריאה.
צלקות - נפשיות וגופניות - לא זרות לוון. במהלך הקריירה היא שברה עצמות, נקעה רגליים, קרעה רצועות ודיממה מהראש ועד הבוהן, שנחתכה עמוקות כשחגגה ניצחון עם בקבוק שמפניה. לטענתה, בסך הכל בילתה בשיקום שלוש שנים מחייה. גם מחוץ למסלול ספגה לא מעט מהלומות. אביה לא דיבר איתה במשך שש שנים, מכיוון שהתחתנה עם תומאס וון שלא בהסכמתו. לאחר מכן חוותה גירושים כואבים, שהובילו למערכת יחסים לא פשוטה עם טייגר וודס שגם היא הסתיימה בלא כלום. בהשראת סבה המנוח, וון למדה לאמץ את הצלקות הרבות וכך הפכה לטובה בתחומה: לשיאנית הזכיות בתחרויות הסבב העולמי עם 81 מדליות זהב, לאלופת עולם פעמיים ולמדליסטית זהב אולימפית בוונקובר 2010. המשחקים בפיונגצ'אנג יהיו המשחקים האולימפיים האחרונים שלה, ובמהלכם תנסה להזכיר שעוד לא נמצא הדבר שישבור אותה.
וון. בילתה בשיקום כשלוש שנים מחייה // צילום: איי.פי
הסדק הראשון הופיע ב־2006. במהלך אימון שגרתי התרסקה וון במהירות של כ־80 קמ"ש ופונתה מהמסלול במסוק עם חשש לבריאותה. יומיים אחר כך התחרתה במשחקים האולימפיים בטורינו וסיימה במקום התשיעי, יוצקת את הבסיס למיתוס הבלתי שבירה. באליפות העולם ב־2007 קרעה את רצועות הברך, לא לפני שזכתה בכסף בסלאלום ובסופר G. ב־2010, שבועות לפני האולימפיאדה בוונקובר, ריסקה את היד אך המשיכה לגלוש. חבולה וכואבת זכתה בזהב בדאונהיל, בסלאלום לעומת זאת שברה את האצבע.
באליפות העולם 2011 ספגה זעזוע מוח, בזו של 2013 שוב פונתה ממסוק עם קרעים ברצועות, וכשהתאוששה התרסקה בקולורדו עד כדי כך שנאלצה לפספס את המשחקים האולימפיים בסוצ'י. מאז חזרה למדרונות ב־2015 ועד היום היא נזקקה לתפרים בזרוע, נפצעה בגב ונקעה את הקרסול.
וון על הברכיים שלה: "לא יחזיקו אותי עוד זמן רב" // צילום: איי.אף.פי
וון, שפספסה את טקסי הפתיחה ב־2006 וב־2010 עשתה מאמצים גדולים להשתתף בטקס הפתיחה המרהיב שנערך ביום שישי. לצערה, נאלצה לחתוך מוקדם מכיוון שהקור העז הזכיר לה את הכאבים בברכיים. "קשה לי להאמין שהם יחזיקו אותי עוד הרבה זמן", הסבירה. אותם כאבים הם שגרמו לה לוותר על הסלאלום הענק ולהתמקד בקוריאה בדאונהיל, בסופר G ובמקצה המשולב. "אני מתכוונת לתת את כל כולי", הכריזה במסיבת העיתונאים. "זה מה שעשיתי תמיד, ואני יודעת שהפעם סבא שלי שומר עלי מלמעלה"
