על פי החוק הקיים, הביטוח הלאומי אמור להיות גוף עצמאי שאינו תלוי במדינה ומפוקח על ידי מבוטחיו. ככזה הוא אמור לוודא שלא יגיע לגירעון, אבל במשך 15שנה, בין 1998 ל-,2013 לא התבצעה שום בדיקה אקטוארית. בדיקה אקטוארית היא בחינה של התחייבויותיה העתידיות של חברת ביטוח כלפי מבוטחיה, תוך התחשבות בשינויים דמוגרפיים, כגון עלייה בתוחלת החיים וקצב הילודה. בשפה פשוטה - בחינת כמות הכסף שייגבה מול הכסף שישולם בעתיד הנראה לעין. המוסד לא חשב שיש צורך בכך.
ביולי ,2013כששר האוצר שטייניץ הכריח לבצע את הבדיקה, התגלה בור עצום. על פי הנתונים העדכניים, בשנת 2045הכסף העודף בקופה ייגמר, המוסד ייכנס לגירעון ולא יוכל לשלם את כל הקצבאות למבוטחים. לבני דורי, שמממנים כיום את קצבאות הזקנה של הדור הקודם, לא יישאר כסף בקופה לדמי זקנה כשתורנו יגיע. הוקמה ועדה, אך דבר מהמלצותיה לא התבצע. יתרה מזאת, התחשיב התבסס על כך שקצבאות הזקנה יעלו בהתאם לעליית תוחלת החיים, אבל לשום פוליטיקאי לא היה האומץ לבצע זאת.
הפוליטיקאים שלנו מבינים שהציבור לא מבין. הבור התקציבי של 2045 רחוק מאוד. לפחות שמונה ממשלות יתחלפו עד אז, וכשציבור משלמי המסים ייפול לבור התקציבי זו תהיה בעיה של פוליטיקאי אחר, מדור אחר, שהיום אולי עדיין לא סיים תיכון.
לפני כמה שבועות הצעתי ברפורמה לצמצום דרמטי של הביטוח הלאומי לתפקידים היחידים שלו, שמצד אחד ביטוח פרטי לא יודע לעשות טוב יותר ומצד שני לא אמורים להיות תחת משרד הרווחה. אבל לפני רפורמות כאלה ואפילו לפני יישום מסקנות הוועדה, המינימום הוא להעלות כבר את גיל הפרישה.
כל איש מקצוע ורוב הפוליטיקאים מבינים שככל שתוחלת החיים עולה, כך צריך לשלם קצבאות זקנה ליותר אנשים יותר שנים, ובאופן יחסי יש פחות אנשים עובדים שיממנו את זה. אז השר כץ יציע תוכנית שתעלה את גיל הפרישה. פוליטיקאים יקרים, במקום להציע תוכניות, פשוט תעלו כבר את גיל הפרישה. הייתם צריכים לעשות זאת לפני עשור.