לפני ההתייחסות לביצוע, לטקסט ולשיתוף הפעולה של שלמה ארצי ועומר אדם, צריך לומר: "לא הפסקתי לחפש אותך" הוא שיר פשוט גרוע. הוא היה כמובן הסרטון הנצפה ביותר ביוטיוב הישראלי אמש (ג') עם צאתו, נכנס אוטומטית לפלייליסט של גלגלצ ועוד תשמעו אותו בשבועות הקרובים עד שייצא לכם מכל החורים, אבל כמה הצדקה יש לכל הבלגן הזה, פרט לשמות שעומדים מאחורי הפרויקט? אפס בריבוע.
היו תקופות שבהן ארצי כבש את האוזניים לא רק בזכות לחנים מדבקים, אלא גם בזכות ביצועים ווקאליים מרשימים. אבל מזה עשור הוא נשמע סטטי, עייף וחסר ברק, ואין שינוי לטובה גם בנוגע לשיר הזה.
כבר בשורה הראשונה של השיר, כשארצי מתאמץ להישמע שפוף ומדוכדך עם הדגשה של המילים "ירח מר", הוא נשמע כאילו הוא דרך על משהו באולפן בזמן שהוא שר והחליט להשאיר את זה ככה. גם הזמריר (אם ארצי ירש את תואר הזמר הלאומי מאריק איינשטיין, ואייל גולן הוא הזמיר, אז לאדם מגיע לכל הפחות תואר של זמריר) נשמע בדיוק כפי שהוא נשמע תמיד – קולח, מרשים ומסולסל, אולי קצת יותר מדי מסולסל לשיר הזה, אבל זה עדיין יפה, פשוט בגלל כישרונו המופלג. יש מעט זמרים שהאל נגע במיתרי קולם באופן כזה שכל שיר שיבצעו הם יהפכו לשלהם מבלי להביע טיפת מאמץ. איינשטיין היה כזה, חוה אלברשטיין היא כזאת, גולן הוא הדוגמה המובהקת ביותר ליכולת הזאת, ואדם עשה מזה קריירה אדירה כבר בגיל 17. אבל אפילו היכולות המופלאות שלו לא תורמות לשיר הזה מאומה.
דבר אחד ייאמר לזכותו של ארצי, על אף גילו (68) והילת הצבר הנצחי של "הוא הלך בשדות" שלו, יש לו אף מפותח ביותר לאופנות ולטרנדים. הוא תמיד ידע מתי ועם מי לשלב כוחות ליצירת אימפקט מקסימלי לסינגל. בשנת 2002 איפשר לטל שגב להפיק לו אלבום שלם, כששגב אחד השמות הבולטים של התקופה. ב-2007, כשמוקי כבר נהיה קונצנזוס, ארצי גייס את הראפר לדואט "החיים". באלבום "אושר אקספרס" מ-2012, ארצי שיתף פעולה עם דודו טסה, רגע אחרי שזה זכה סוף סוף להערכה שלה שהיה ראוי בעקבות פרויקט הכוויתים. את אברהם טל הוא זיהה מיד לאחר שכבש את המצעדים עם "אורות".
עכשיו הגיע תורו של אדם, השם הכי חם בתעשייה ללא ספק, ומי כמו ארצי יודע להכות על הברזל כשהוא לוהט, ליהנות מפירות ההצלחה של האחר וגם לקחת חסות בסגנון "האבא של המוזיקה הישראלית" על הצעירים החמודים שגדלו על המוזיקה שלו.
אבל החיבור הזה, בין ארצי לאדם, שעל הנייר דווקא מעניין מאוד, לא עובד בפועל בכלל. על אף שכל הדואטים הנזכרים לעיל בנאליים לעייפה, שיתופי הפעולה כשלעצמם בדרך כלל עבדו, ולו בשל העובדה שכל אותם זמרים מצליחים חסו בצלו של ארצי הגדול, שנשאר צלע דומיננטית בשירים שהוא עצמו כתב והלחין. הפעם מדובר בשני זמרים גדולים מהחיים שלוקחים כל אחד את השיר למקום שלו באופן מבליט ועקשני, עד שנוצר דואט נטול סימביוזה מינימלית.
בגיזרת הטקסט, המצב גרוע אף יותר. השם שלמה ארצי כבר הפך מזמן לשם נרדף למילה קלישאה, אבל בסינגל החדש, שארצי כתב והלחין בעצמו (כמו את הרוב המוחלט של שיריו), הזמר הוותיק מצליח להתעלות על עצמו עם מספר בלתי ייאמן של קלישאות כבר בבית הפותח את השיר: "הייתי בודד והלכתי לשוטט, מול ירח מר / זה יותר טוב מכלום לחשה לי הרוח, בלילה קר / בחורות מסוגך פוגשים רק ברגע שהלב נפתח / לא הפסקתי לחפש אותך, לא הפסקתי לחפש אותך". מרגישים שכבר שמעתם יותר מפעם אחת את צירופי המילים הללו? אולי משום שזה נכון. הסברה שארצי כותב שיר בדקה וחצי מעולם לא היתה מוחשית כל כך.
בהמשך גם מככב המשפט המעצבן בתמימותו הטיפשית: "אנשים מאמינים בדברים מוזרים, כמו פוליטיקה כן". וואט דה פ**? הרבה מים עברו בנהר מאז "הכל פוליטיקה אומר עבד הממהר" מ-1988 בעל האמירה והכוונות, דרך "אתה לא זן פוליטי אתה לא זבוב שעף בחדר" הסתום מ-2007 ועד השימוש החדש ונטול ההקשר במושג "פוליטיקה" בדואט החדש, פרט לצימוד השלמהארצי הטיפוסי של מילה כבדת משקל עם תמימות ילדותית - נוסחה בטוחה של נאיביות כובשת לבבות.
הדבר הכי מעניין בנוגע לשיר הזה הוא שכ-18 שעות לאחר צאתו, גרף הקליפ בערוץ היוטיוב של אדם פי שלושה יותר צפיות לעומת הערוץ של ארצי. דוגמה מובהקת לכך שארצי המלך יודע טוב מאד לזהות טרנדים ולגייס אותם לתועלתו. חבל שהוא לא מצדיק את כל הבאזז ההיסטרי סביב כל דבר שהוא עושה בעשייה מעניינת, או בכזו שלפחות מתיימרת להיות לא בנאלית. האם ייתכן שהכוח היצירתי העצום של שלמה ארצי הוא נחלת העבר?
ואגב בנאליות, השיר הגרוע הזה נכנס כאמור לפלייליסט של גלגלצ באופן אוטומטי ביום שיצא, כמו יותר מדי סינגלים חד גוניים של ארצי בזמן האחרון. בדרך כלל אני לא מאלה שבאים בטענות כלפי עורכי התחנה, שבסך הכל עושים את עבודתם והישגיהם מדברים בעד עצמם יותר מ-20 שנה. אבל במקרה הזה, אין אלא להסתכל על הבחירה הזאת בזלזול ואף בבוז. באמת שלא היה קורה כלום אם היו זונחים את השיר הזה, אפילו שמדובר בדואט של ארצי ואדם. השיר עצמו כל כך סתמי ומטופש, שאפילו הזמריר הלאומי לא מציל אותו ממחוזות הכלום או הבדיחה. ונשאיר את זה כך.