"התמזל מזלי לקבל כסף על מקצוע שהייתי מוכנה לעשות גם בחינם", אמרה השחקנית ג'וליה רוברטס באחד מנאומי זכייתה באוסקר לשחקנית הטובה ביותר. במקרה של רוברטס מדובר אמנם גם בהרבה מאוד כסף, פרסום והצלחה, אבל המשפט הזה מיטיב לתאר את המצב האופטימלי בקשר שבין אדם לעיסוקו, גם אם לא מדובר במשכורות עתק ובבונוסים שיש לשחקנים הוליוודים זוהרים. המושג "הנאה" הוא סובייקטיבי ומשתנה מאדם לאדם, ומקפל בתוכו מרכיבים רבים כגון עניין, סיפוק, תנאים, שכר, הערכה ולעיתים גם השפעה וכוח. מעטים התפקידים שמהותם העיקרית היא הנאה צרופה: קבלת שכר על אחד או יותר מתענוגות החיים, שרובנו מסתפקים בהם מעת לעת, כדי לזכור שיש חיים גם אחרי העבודה התובענית, גידול הילדים ותשלומי המשכנתא. מתברר שיש אנשים שעושים קריירה מעיסוק במנעמי החיים. תקראו עליהם, ותיאלצו להגדיר מחדש את המושג פרגון. או קנאה. אם תשלבו אופנה עם גיחות של פעמיים בחודש - לפחות - לבירות אופנה בעולם, ישיבה בבתי קפה בחו"ל תוך כדי צפייה באופנת הרחוב השלטת ושיטוט בחנויות בוטיק אירופיות מדליקות, תקבלו את ג'וב החלומות של לין פשה. בגיל 23 וחצי בלבד, בזמן שמרבית בני גילה מקוששים משכורות בין מלצרות לעבודות במוקד שירות זה או אחר, פשה היא "חוזת טרנדים וקניינית" ברשת האופנה שהקים אביה לפני 25 שנה. "במסגרת העבודה אני טסה מדי שבועיים ללונדון, פאריס, מילאנו או ברצלונה, וגם לניו יורק, לוס אנג'לס או הונג קונג. נסיעה נמשכת בין שני לילות לשבוע, לרוב אני טסה במחלקת עסקים וישנה במלון מצוין", מספרת פשה על החיים הקשים בעבודה. "למדינות אירופה אני נוסעת כדי לבקר בתערוכות בדים ובגדים ובתצוגות אופנה, ולהאזין להרצאות שאני מוזמנת אליהן. אני מסתובבת בקניונים מובילים כדי לראות מה עדיין לא הגיע לארץ, וצופה באופנת הרחוב בכל עיר. אני חוזרת לארץ עם מזוודה עמוסה בבדים מיוחדים וגם בקלסרים עם רישומים מתערוכות. אחר כך אני יושבת עם התדמיתניות, שמשרטטות גזרות חדשות לפי הכיוונים וההשראות שהבאתי. "הסטודיו הוא תמהיל של בגדי קז'ואל, טי שירטים, ג'ינס וגופיות בייסיק, לצד שמלות ערב ונשף. בגדים שמתאימים למגוון רחב של גילאים, במחירים סבירים ונוחים. מרבית הקולקציה מעוצבת ומיוצרת בארץ, וחלק נוסף הוא פריטי ייבוא. לכן כשאני בחו"ל אני גם מתפקדת כקניינית ובוחרת דברים על פי הטעם שלי ועל פי מה שאוהבים בארץ. בדרך כלל נדרשת התאמה של בגדים לטעם הישראלי: משינוי כפתורים וצבעי רוכסן, ועד צבעי בד והתאמת מידות". פשה מספרת כי למרות הזוהר החו"לי שאופף את התיאורים על עבודתה, בשנתיים הראשונות היה לה קשה מאוד לטוס בלי חברה או בן זוג לצידה. השעות הארוכות במטוסים עושות את שלהן, גם אם בסוף הטיסה נוחתים בעוד עיר בירה אירופית נוצצת, שם היא תעביר את הזמן, שוב, לבד. "אין לאן לברוח, כל המחשבות מתנקזות", היא אומרת. "אני מסתובבת במוניות לבד, אוכלת לבד, מסיימת בשש בערב עייפה מאוד, ואז אני מתקלחת ונכנסת לישון. בסילבסטר לפני שנה וחצי נפרדתי מהחבר שלי, ישבתי לבד במסעדה בלונדון עם כוס יין, וכולם סביבי היו זוגות שהתנשקו. זה הרגיש נורא. עם הזמן למדתי לקחת איתי אייפד ואני רואה סרטים וגולשת בפייסבוק. בחלק מהמקומות כבר יש לי חברים וחברות, שהכרתי בטיסות או בבתי קפה". חבריה, מספרת פשה, טוענים כי היא לא מפסיקה לקטר, בין נסיעה אחת לשנייה. לטענתם אני מתלוננת על הבדידות, על חוסר האיזון בגוף בגלל שינויי מזג האוויר, על זה שאני אוכלת הרבה ג'אנק פוד כי אני תמיד מאוד ממהרת", היא אומרת. "אבל כולם מקנאים בי ואומרים לי שבפעם הבאה יצטרפו אלי לנסיעה, למרות שאף פעם אף אחד לא מצטרף". למרות העיסוק באופנה מעדיפה לין ללבוש פרטים בסיסיים, המורכבים בעיקר מג'ינס ומטי שירט מהסטודיו. "מרוב שאני רואה ונושמת אופנה, אני מוצאת את עצמי לובשת דווקא את הכי פשוט", היא מסבירה. "אין לי בכלל את הקטע של השואו, למרות שבוחנים אותי בזכוכית מגדלת. הכי נוח לי ככה וזהו. אם אני משקיעה, זה בנעליים, תיקים ושעונים שאני קונה בחנויות מובילות בעולם". ואחרי כל ההנאות הקטנות הללו, יש כמובן גם משכורת בסוף החודש. את המספרים היא לא מגלה, אבל היא כן מוכנה לומר ש"אני מאוד מרוצה מהמשכורת שאני מקבלת מאבא שלי, אבל החלום שלי הוא להתקדם ולקנות סניף זיכיון משלי". כשכנרת שכטר (29) פוטרה מעבודתה כמלצרית במסעדה תל-אביבית לפני תשע שנים, בעקבות תלונה של לקוח, היא לא חלמה שזה מה שיוביל אותה היישר לעבודת החלומות שלה. המתלונן, כך התברר, היה לקוח סמוי בחברה שבדקה סקרי שביעות רצון של לקוחות עבור ארגונים וחברות. וכך, במקום לנטור לו על שהוביל לפיטוריה, הבינה כנרת שהיא מקנאה בו ורוצה גם. חיפושיה הובילו אותה אל מכון "תובנות" מקבוצת קיי גרופ, אחד ממכוני המחקר המפעילים לקוחות סמויים עבור סקרי שביעות רצון. שכטר הפכה בעצמה לאחת מאלו שיושבים בכל יום במסעדות עם חברים, אוכלת בחינם, ועוד מקבלת על זה כסף. כשהיא לא במסעדות תוכלו למצוא אותה בפעילות אינטנסיבית מהנה אחרת: שופינג. כן, גם על זה משלמים לה. "עד היום אני לא יודעת אם הסוקר שגרם לפיטוריי הגיע גם הוא מהחברה שאני עובדת בה", היא אומרת. "החברה שלי מפעילה לקוחות סמויים עבור לקוחות מתחומי האופנה, המזון, הסלולר והבנקאות, שמבקשים לבדוק באמצעות גורם חיצוני את חוויית השירות שהם מציעים. בתור סוקרת אני למעשה מתפקדת כלקוחה לכל דבר, רק שאני צריכה למלא דו"ח מפורט בסוף התהליך, כדי לבקר את השירות". שכטר מקבלת מדי חודש, מראש, כסף שאמור לממן את ארוחותיה ואת רכישותיה האופנתיות, נוסף על המשכורת הקבועה, כמובן. סדר היום שאותו היא מתארת עשוי לעורר קנאה אצל כל אחת ואחד שמסע קניות הוא צורת הבילוי החביבה עליהם. "אני קמה בבוקר ויוצאת לקניונים ואמורה לבזבז בממוצע 200 שקלים בחנות ו-150 במסעדה. למסעדה אני אמורה להזמין איתי אנשים, כדי לא לעורר חשד, ובזכות זה יש לי הרבה חברים", היא צוחקת. "בחנויות אני פשוט מודדת בגדים, תכשיטים, משקפי שמש, הלבשה תחתונה וכדומה, וקונה אותם בכסף שנתנו לי. בסוף החודש אני אמורה להחזיר אותם לחברה. אם אני מחליטה להשאיר חלק מהם אצלי, אני צריכה לשלם את מלוא המחיר. לפעמים אני מחליטה לצאת לקניות שלא במסגרת העבודה, ופתאום אני מפוצצת 1,600 שקלים מכספי האישי, מה שלא מצחיק בכלל את בעלי. גם עניין המסעדות לא פשוט: למזלי אני מתאמנת ויש לי נטייה להישאר רזה, אבל החברים שלי, שבהתחלה מאוד התלהבו ורצו להצטרף אלי, טוענים שהשמינו בגללי. אז כבר קשה לי יותר למצוא שותפים. "אין שום סיכוי שיחשדו בי, כי אני מתנהגת כלקוחה לכל דבר. את הדו"ח אני ממלאת באוטו, אחרי שעזבתי את המקום. לפעמים מנחים אותנו לעשות פרובוקציות כדי לבדוק איך המוכרים או המלצרים מגיבים: למשל, להגיד במסעדה שמשהו לא טעים לי או לא נראה לי טרי, או להתלונן בחנות בגדים שהגזרה לא מחמיאה או צמודה מדי. אני בעצם מגיעה כדי לבדוק שהעובדים אכן מבצעים את מה שמצפים מהם ומדריכים אותם. "יש לקוחות שמבקשים שנבדוק בחנות כל פסיק, החל מאבק בתא המדידה ועד טביעות אצבעות על המראות בחנות. אחרים מסתפקים בשאלות על סידור הקולקציה, מפגעים שעלולים לסכן לקוחות, חיוך וקשר עין, וגם ניסיונות להגדיל את המכירה, להצטרף למועדון לקוחות וכדומה. בבתי קפה הדגש הוא על ניקיון, זמן הגעת המנות, הטעם של האוכל, האדיבות וכדומה". השכר החודשי, אומרת שכטר, עולה ככל שהיא מצליחה לדחוס בלו"ז שלה יותר גיחות לקניות ולארוחות חינם. מלבד הכיף שבאוכל טוב ובשופינג, העבודה שלה מגשימה חלום רטוב נוסף של מרבית הישראלים: לקטר, ועוד בתשלום. "באופיי אני אדם ביקורתי, שחשוב לו שהדברים יתנהלו כמו שצריך, בייחוד אם אני משלמת עליהם. המצב הטבעי שלי הוא ביקורת ועצבים על זה שדברים לא מתנהלים כמו שצריך, אז גם כשאני לא בעבודה, אני חיה את זה. כשאני יושבת עם בעלי וחברים במסעדה ויש בעיות, אני ממש מתעצבנת וקוראת למנהל. החברים כבר רגילים לזה ומריצים עלי צחוקים. בעלי קצת מתלונן, אבל גם הוא מרוויח, כי אני משיגה לנו פיצויים". אילן אביצור (43) מפתח תקווה היה בסך הכל עוד גבר שאוהב לערבב משקאות ולשתות אלכוהול. אחרי הצבא עבד כברמן, ובהמשך הדריך שש שנים בבית הספר "זמן אמיתי" לברמנים. "הידע הגדול בנושא אלכוהול נצבר אצלי בשנים אלה, וכבר אז הסתובבתי הרבה בעולם כדי ללמוד עוד, ורכשתי בחו"ל ספרים על אלכוהול", הוא מספר. בהמשך הגיש פינת אלכוהול בתוכנית הטלוויזיה המיתולוגית בערוץ 2 "חלומות בהקיציס", וקיבל הצעה לתפקיד הדרכתי בחברת "הכרם", המייבאת ומשווקת משקאות חריפים ויינות. בעשור האחרון אילן הוא מנהל מחלקת האלכוהול בחברה. עבודתו משלבת את השילוש הנהנתני: טיולים בחו"ל, שתיית אלכוהול ובילוי בברים ובמסעדות בארץ. למי שרוצה קצת יותר פרטים הוא ישמח לספר שהיא כוללת, בין השאר, מסע בין מזקקות וויסקי ברחבי העולם, קורסים בינלאומיים בערבוב משקאות וטעימה אינסופית של משקאות משובחים. גם בארץ החיים שלו רוויי אלכוהול - והכל במסגרת העבודה כמובן: "אני מפיץ אלכוהול לברים ולמסעדות בעבודתי השוטפת, וכחלק מתהליך הליווי שלהם אני מבקר בהרבה מסעדות וגם יוצא בערב לסיבובי ברים ושותה עם הברמנים. תא המטען במכונית שלי מלא במשקאות שאנשים קונים בדרך כלל בדיוטי פרי, והמשרד שלי עמוס בקבוקי אלכוהול משובחים, ששולחים לי לבדוק מכל מיני מקומות בעולם". הניסיונות לדלות ממנו קצת קיטורים על השיטוטים בין היקבים, המזקקות והברים אינם צולחים. "אני מתפרנס מלדבר על וודקה, וויסקי וקוניאק, אז באמת שקשה לי להתלונן", הוא נשמע מתנצל. "מעטים האנשים שהייתי רוצה להתחלף איתם. עשיתי תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים, כי כל הזמן הייתי בטוח שמתישהו אצטרך לעבוד בעבודה רצינית, אבל בפועל אני לא משתמש בתארים האלה, ואין לי בעיה עם זה. "בארץ קצת קשה לי לאכול במסעדות שלא מוכרות את האלכוהול שלי, ותמיד מתפתחת שיחה על ענייני עבודה. אין לי שעות עבודה מסודרות, כי ברמנים יכולים להתקשר אלי בשאלות גם בשעות הערב. אבל אלה תלונות של מפונקים, אני מודה. גם אשתי מפרגנת, למרות שיש לנו שני ילדים קטנים. לפעמים היא מצטרפת אלי למסעדות ולברים, ונהנית מיחס של VIP". "המקומות היפים ביותר בעולם הם המקומות הנסתרים מן העין", אומר גלעד תלם (41) מגבעתיים, "כדי להגיע אליהם לא יספיקו מפה או ספר הדרכה". התפקיד של תלם הוא בדיוק מסוג העבודות שאנחנו נוהגים לחלום עליהן: איתור יעדים אקזוטיים בחו"ל. מחצית מזמנו הוא מקדיש לטיולים במקומות דוגמת סרי לנקה, איסלנד, אלבניה, גאורגיה, מרוקו ומונטנגרו, וגם באזורים הפחות מתוירים בספרד, בקרואטיה, ביוון, ברומניה ועוד. לפני חמש שנים מונה גלעד ל"מנהל פיתוח יעדים" בחברת מדרפט, שמתמחה בטיולי טבע והרפתקאות באזורים שאליהם לא מגיעים תיירים רגילים מהארץ ומחו"ל. איך בפועל מבצע תלם את העבודה? בתהליך שדי מזכיר את התרמילאים בטיולי השחרור מצה"ל, מינוס בעיות תקציב. הוא מתיידד עם המקומיים, לומד את סודות הכפרים והנוף הבתולי, מתוודע לתרבויות צבעוניות, נוהג בג'יפ מאובזר בתוך נופים פראיים, ודוגם אטרקציות ממשפחת האדבנצ'ר: רפטינג, שיט קיאקים, גלישה במזחלות, אופנועי שלג וכדומה. "מאחר שמדובר ביעדים בתוליים תיירותית, המפגשים עם המקומיים הם הרבה יותר אינטימיים", הוא אומר. "בשלב המקדים שבו אני מחפש אחר יעדים לטיול, אני מוזמן לעיתים קרובות לבתיהם. לפעמים, גם כשאני שב למקום בהרכב קבוצתי עם מטיילים מהארץ, אנחנו מוזמנים להיכנס להתארח בבתי המקומיים או באירועים שלהם, וכבר קרה שקבוצה שלנו שמנתה 24 איש הוזמנה להיכנס באופן ספונטני לחתונה בעיירה במונטנגרו". תלם נדבק בחיידק ההדרכה כבר כשהיה נער במושב השיתופי רמת מגשימים. "כשאורחים הגיעו לבר המצווה שלי באוטובוס מרחוק, קיבלתי אישור מיוחד להדריך אותם, ומאז הדרכתי בכל הזדמנות שהיתה לי. אני מחלוצי טיולי הרווחה לחו"ל שהתקיימו לעובדים בחברות הייטק, ולפני חמש שנים מישהו שהכיר אותי מהתחום חיבר אותי למנכ"ל חברת מדרפט, שהציע לי את התפקיד, כך שבסוף הקשרים עוזרים". את היעדים הוא בוחר אחרי שיטוטים ונבירות באינטרנט, ולעיתים בעקבות בקשות מיוחדות שמגיעות מלקוחות. "יש בעבודה שלי הרבה ניסוי וטעייה, וזה מאוד מעניין ובלתי שגרתי. לפעמים אני לוקח אנשים מקומיים לטיול והם אומרים שאני מכיר את האזור טוב יותר מהם. הדגש הוא תמיד על הרפתקנות: מסלול אופניים שישתלב עם מסלול ההליכה, נתיבים המתאימים לאופנועי שלג או למזחלות בחורף, או שכיות חמדה במונטנגרו בסמוך לגבול עם אלבניה". כמו מרבית שותפיו לכתבה זו, גם תלם מתקשה להצביע על חסרונות בעבודת החלומות שלו. אבל כשהוא מספר לי שהוא נשוי ואב לבת שנתיים וחצי, הוא נזכר שהפרידה ממשפחתו היא למעשה הקושי היחיד. "כשהבת שלי שרה 'אבא הלך לעבודה', היא יודעת שהוא לא יחזור בעוד שעה, אלא בעוד שבוע או עשרה ימים, והגעגועים לא קלים". המשרה החלומית ביותר בעולם שייכת כנראה לבן סאות'הל הבריטי. סאות'הל עושה חיים כבר שלוש שנים באיים אוסטרליים ומסקר אותם בשכר מלא בעבור בלוג תיירות לאחר שגבר, במסגרת קמפיין תיירות מתוקשר של ממשלת אוסטרליה, על 34 אלף מועמדים מרחבי העולם. הפרס: לשמור במשך חצי שנה על אי אוסטרלי קסום בריף האלמוגים תמורת 150 אלף דולר. לאחר שמילא את התפקיד החלומי לשביעות רצונם המלאה של מעסיקיו, הוארך חוזהו של סאות'הל והתרחב: הוא מונה רשמית לשגריר התיירות של האיים האוסטרליים. הוא מטייל, מצלם ומסריט, ומדווח על הרפתקאותיו בבלוג שלו (www.islandreefjob.com) עד עצם היום הזה.
צילום: רוני דלמאי, כתבת: סמדר סלטון, עריכה: רן מידן
צילום: רוני דלמאי, כתבת: סמדר סלטון, עריכה: רן מידן
במהלך עבודתו הנוכחית הטלוויזיה קראה לו שוב - הפעם לצילום תוכניות על אלכוהול עבור ערוצי לייף סטייל. "בסוף פברואר השנה נסעתי לצרפת לצלם תוכנית על קוניאק", הוא מספר. "הייתי ב'רמי מרטן', נפגשתי עם אנשי המפתח בחברה, הנחשבים לאלוהים של המותג, וטעמתי איתם את הקוניאק שהם עצמם פיתחו. חוץ מזה ביקרתי בחברת 'קואנטרו' הצרפתית, המייצרת את ליקר התפוזים המוכר, צילמתי תוכנית על שמפניה בבית בולנז'ר בשמפיין וטיילתי ביקב בעמק הרון ובמנזר באלפים הצרפתיים, שבו מייצרים את ליקר שרטרז".
עבודה מועדפת
לאכול בחינם במסעדות, לטוס במחלקה ראשונה לתצוגות אופנה ולשופינג ברחבי העולם, לשתות אלכוהול חופשי בכל מקום, לגלות לפני כולם אתרים אקזוטיים בקצה הגלובוס - ובסוף גם לקבל על זה משכורת חודשית • נשמע מעייף? ובכן, מישהו צריך לעשות את העבודה הקשה בזמן שאתם מקטרים בדרך לעוד יום שגרתי במשרד
Load more...