"Songs of Experience". האלבום החדש וה-14 במספר של להקת U2, מתחיל בבלדה נעימה שדי לקרוא את שמה - Love Is All We Have Left, כדי לדמיין בראש – ולדייק בהצלחה רבה - כיצד היא נשמעת. זהו שיר שנשען לחלוטין על קולו של בונו, פלוס אוטוטיון מיותר למי שנחשב לאחד הקולות הגדולים של המאה הקודמת. אפקט שמתקבל כניסיון של סבא להשתלב בעולם של הצעירים. אבל מילא. את מקומו של השיר, בקושי שיר, אפשר להבין אם מתייחסים אליו כאל פתיח בן שתי דקות וחצי לאלבום, בנייה מתונה של שקט לפני פרוץ הסערה. רק שהסערה המתבקשת לא הואילה להגיע.
הטעם הדק-מתקתק אך הנסבל של הרצועה הראשונה באלבום מתפוגג כליל עם השיר השני, Lights Of Home וממשיך ברצף קלישאות על פרוזאק, בנוסח הסינגל You're The Best Thing About Me. גם במקרה זה אפשר ממש לשמוע את השיר מתנגן בראש רק מקריאת שמו. הלהקה האירית ממשיכה לייצר שירי אהבה סתמיים, תבניתיים, דלוחים ומשעממים, עד שקשה להאמין שמדובר באותה להקה שעשתה רעש בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, שהגיטריסט שלה מכונה The Edge, וששמדובר בלהקה שנכנסה אחר כבוד להיכל התהילה של הרוק בשנת 2005.
הניסיון להוסיף טיפת אווירה של רוק אמיתי בפזמון של Get Out of Your Own Way עם קצב "אמיץ" ו"מפתיע", הוא למעשה סתמי ומביך בדיוק כמו הניסיון המאולץ של הרצועה הפותחת להביא משהו עדכני לשולחן, כמו הניסיון לרגש בשיר השני, או כמו היומרה להחזיק את המאזין ער בעת ההאזנה לרצף הבלדות המשעממות לקראת סוף האלבום. המינימליזם ההפקתי ששולט בחלק משירי האלבום, כאשר קולו של בונו מרחף מעל לעיבודים הרזים של השירים, לא מתקבל כצעד נועז ולא מדגיש ניואנסים מבריקים, כי אם בדיוק ההפך – מדגיש את דלות התוכן וכושר ההמצאה של הלהקה. נראה שלאחר שלושה אלבומים גרועים ברצף אפשר להתייחס אל כושר ההמצאה הזה כאל חיה שנכחדה.
"Songs of Experience" יוצא בהמשך לאלבום "Songs of Innocence" משנת 2014. שניהם שואבים השראה מאוסף השירים "Songs of Innocence and Experiences" של המשורר והמיסטיקן האנגלי ויליאם בלייק מהמאה ה-18. כמו שמות השירים, שמסגירים ללא כוונה את אפסות המחשבה היצירתית שקדמה להקלטתם, גם שמות האלבומים מסגירים באופן אירוני-סמלי את מהותם: ניסיונות סתמיים לחדש משהו, כשלמעשה מדובר במכירת מוצר ממוחזר למי שתמים מספיק לקנות את זה.
U2 תצא בחודש מאי הקרוב לסיבוב הופעות חדש. סיבוב ההופעות של הלהקה מ-2015, Innocence + Experience Tour, גרף יותר מ-150 מיליון דול. סיבוב ההופעות ושציין 30 שנה לאלבום The Joshua Tree הציג לעולם את מסכי הווידאו הגדולים ביותר שאי פעם נראו בהופעה. U2 תמשיך כנראה לשבור שיאים, להפתיע עם טכנולוגיה חדשנית ועם במות מפלצתיות, ולמלא אצטדיונים עוד הרבה זמן, אבל אפשר לדמיין את התגובה הפושרת של הקהל לשירים החדשים של הלהקה, שמזכירה את הלהקה הגדולה ההיא מפעם רק בזכות קולו של בונו. כאשר מולבש עלי הקול הזה אותו אוטוטיון מביך בניסיון נואש להישמע עדכני - אפילו השריד הדקיק הזה לגדולתה של הלהקה נעלם.