נאוה סמל, הסופרת, המחזאית, המשוררת, התסריטאית והמתרגמת, שהלכה לעולמה בסוף השבוע הובאה לקבורה בבית העלמין קריית שאול.
מאות אנשים ליוו את סמל, רעייתו של נעם, מנכ"ל הקאמרי ב-25 השנים האחרונות ואחותו הקטנה של שלמה ארצי, מי שהיתה אושיית תרבות בפני עצמה, ובגיל 63 נפטרה לאחר מאבק בחודשים האחרונים במחלת הסרטן.
בין האנשים שבאו לחלוק לה כבוד אחרון היו גם רבים ורבות מעולם התרבות, עולם בו חיה סמל והיתה כל כך מוערכת ואהובה בהם ליא קניג, מרים זוהר, איתי טיראן, שמואל וילוז'ני, ראש העיר רון חולדאי וראש העיר יונה יהב, מנכל הקאמרי שמוליק יפרח, ששי קשת ויונה אליאן, ששון גבאי וזוגתו דפנה, אולה ומיכה סלקטר, שרה פון שוורצה, בוז'י הרצוג, משה אדרי ועוד רבים שרצו להיפרד.
נאווה סמל זכרונה לברכה // צילום: אריק סולטן
בתה של סמל אילאיל עלתה עם תום קריאת הקדיש שקראו בניה נמדור ואייר ואמרה: אמא שלי התעקשה שיהיה גם קדיש בעברית, והקריאה את התפילה. ששון גבאי, חבר קרוב של המשפחה ספד לה: "אחתנו הנבונה והטובה, אקרא שיר עשר לאדם הראשון מתוך 'מזמור לתנ"ך, אותו כתבת, שיהיה לך שיר ערש".
רון חולדאי ראש עריית תל אביב יפו עלה וספד: "לפני שבועיים נאוה איבדה את אמה מימי והיום אנחנו נפרדים ממנה. היא מהפירות המשובחים שיצרה העיר שלנו. היא לא היתה רק תוצר איכות של תל אביב אלא אחת היוצרות החשובות שידעה העיר הזאת. השמיעה קול ייחודי רגיש ורב ממדים".
"אמא ואבא שלך באו לקחת אותך אליהם"
בן ארצי, אחיינה עלה לבמה ובקול חנוק מדמעות שר וניגן את השיר נהר של ג'וני מיטשל. אחריו עלתה אחותו שירי, ואמרה:"בתור ילדה לא ידעתי להגיד נאוה, אמרתי ייה, מאז היא נשארה ייה בשבילי ובשביל הרבה אנשים. עמדנו סביבך שלשום כולנו, ילדייך שאין כמוהם בעולם, ונעם החצי השני שלך, הבעל הכי אוהב וגאה שיש, ואבא שלמה, אחיך השומר והגדול, עמדנו סביבך כולנו, המשפחה והחברים. אחזנו וליטפנו כמו בלידה הפוכה. ברגע מסוים נעמד על החלון עורב ובמשך חצי שעה לא עזב. ידענו שאמא ואבא שלך באו לקחת אותך אליהם. ילדתם הטובה. אני נפרדת ממך דודתי בלב שבור אבל מלא, אמי מוצפת בזכרונות ומקווה שבמקום בו נמצאת נשמתך נוהגים בך ברוך כמו שנהגת בכולנו ".
שלמה ארצי, אחיה הגדול של נאוה עלה עם יפתח קליין, חתנו ואמר "המוות של נאוה היה אינטימי. היינו עשרה אנשים. אני קצת בכיין יתר על המידה אז בקשתי מיפתח שיקרא את מה שכתבתי.
אילאיל בתה עלתה והקריאה שיר שכתבה נאוה- המלאך הגואל. בסיומו אמרה אמא שלו המופלאה איננה וזה בלתי נתפס. אמא, ארנבית, נאבית, ייה, אני אוהבת אותך כל כך. אמא שלי רצתה תמיד לתת. היתה בן אדם של מתנות. לא פספסה יום הולדת. לכל אדם יש סיפור תמיד אמרה בגאווה. היא נתנה לנו במתנה את הדוגמה האישית איך אפשר תמיד לתת לאחרים. היא היתה האדם הכי מפרגן בעולם. המחלה שלה תפסה אותי באמצע בימוי ההצגה הראשונה שלי. אתה עשיתי קריאות ראשונות. גם כשהיתה מאושפזת עשתה לי הגהות על התכניה ואורו עיניה כששמעה שבחים על ההצגה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
