78 יצירות אמנות השאיר אחריו אסי דיין. רובן היו תלויות בדירת הקרקע הקטנה בצפון תל אביב, שבה התגורר בשנותיו האחרונות. את חלקן הוא מסגר, אחרות הדביק זו לצד זו, כך שמילאו את כל קירות החדר כמו טפט פסיכדלי. על גבן של חלק מההדפסות אפשר לראות קרעים קלים או שאריות דבק, אחרי שקולפו בעדינות על ידי בני משפחתו לאחר מותו.
באוסף שלו אפשר למצוא עבודות נדירות על קנבס שנעשו ביד, עם עיפרון, מכחול, גואש ופסטל; ציורים אחרים הוכנו במחשב, באמצעות תוכנת "צייר" הפשוטה של ווינדוז. מכיוון שדיין לא ידע לגבות את הקבצים, הם נמחקו עם הזמן וכל מה שנותר הוא רק ההדפסות המקוריות.
כל הציורים של דיין יוצגו בעוד כחודשיים וחצי בתערוכה שתתקיים ב"גלריה אורלי דביר" (רח' רבנו חננאל 5, תל אביב). בתערוכה ישתתפו 30 אמנים ישראלים, שיציירו על הכתבים של דיין ויהפכו אותם לעבודה אחת משותפת.
הציורים המקוריים יועמדו למכירה לציבור הרחב, במחירים הנעים מ־1,500 שקלים לקטנים ועד 12 אלף לגדולים, מתוך רצון של משפחת דיין להעביר את העבודות לבתים שבהם מעריכים ואוהבים אותו. כל ההכנסות יוקדשו להנצחתו של אסי דיין.
אורלי דביר, ציירת ואוצרת, שקיבלה לידיה את עיזבון ציוריו של אסי דיין, מספרת על המפגש הקצר ביניהם. "אורלי גואטה ז"ל הפגישה בינינו. ביקרנו אצלו בדירה בערך חודש לפני מותו. דיברנו שעות. בשארית כוחותיו הוא התעקש להכין לי קפה, שנשפך ברובו על הרצפה. דיברנו על אמנות ועל תרבות ועל העצמה נשית. הוקסמתי מאוד מהגישה המאוד פמיניסטית שלו לחיים.
"בהמשך יצא לי להיות קצת בקשר עם בנו ליאור דיין, כי מאוד רציתי לצייר אותו. יום אחד הוא הגיע אלי כדי לראות תערוכה בגלריה, שמע איך אני מדברת על אמנות ומייד אמר לי: 'אני רוצה שתנהלי את העיזבון. את מהאנשים של אבא שלי, את יכולה לכבד ולהעריך את העבודות, כי את מסתובבת עם אנשים שמכבדים את העבודות האלו'".
"בהתחלה לא ידעתי איך לאכול את העבודות האלו", היא מסבירה. "לכל אחת יש אופי משל עצמה - נושא אחר, צבעוניות שונה. כשלמדתי את השפה הציורית שלו הבנתי שמדובר במשורר שמצייר, וזאת פשוט שירה מצוירת על נייר.
"הציורים שלו מאוד פרובוקטיביים, עם המון הומור בתוך כל העצב המוחצן הזה. הוא צייר הרבה על מין, פנטזיות על נשים, גבריות לעומת נשיות. הנשים בציוריו עוצמתיות מאוד, בזמן שהגברים לידן נראים מתים. הצבעוניות חזקה מאוד - צבעים אדומים, כחולים, צהובים. קומפוזיציות שכולן הכלאה של כמה קומפוזיציות, ממש כמו טריפ של סמים".
"זאת שירה מצוירת על נייר". האוצרת אורלי דביר
• • •
תלוי על הצלב
שני ציורים המתכתבים זה עם זה, בטכניקת רישום עם צבעי מים על נייר. זוג גברים עירומים צלובים על צלב גדול - בציור העליון אסי דיין עצמו, וכאן בנו ליאור בצעירותו. דיין צייר את עצמו כדמות מלאת פאסון, עם בלורית מסודרת ומשקפי שמש, בתנוחה שמדגישה את האגן ממש כמו פסל רומי קלאסי. הרקע הלבן, וכמובן הצליבה עצמה, מספקים השוואה מתבקשת לישו.
אבא יש רק אחד
את העיסוק של אסי דיין באביו, משה דיין, אפשר להגדיר כאובססיבי. יש לו שמונה ציורים שונים שמתעסקים ביחסי האהבה־שנאה ביניהם. הוא מעולם לא הסתיר את הקשר המורכב שניהל עם אביו, רמטכ"ל ושר ביטחון, גיבור לאומי וצבאי, שניהל רומנים וחי על מלחמות. הרבה מאותו הרס עצמי ידוע של דיין נבע, לדבריו, מהצל הענקי של אביו ויחסו אליו.
שבועות לפני מותו של האב, ואחרי שנים של נתק, הגיע אליו הבן כשהוא שיכור ונשא בפניו מונולוג, שעליו התוודה בסדרה האוטוביוגרפית שלו "החיים כשמועה". "אבא, אתה בן זונה", הטיח בו. "אני רוצה שתדע שאני שונא אותך. היית אבא מעולה עד גיל 8, ומאז הפכת לאגואיסט ואדם רע כלפינו".
חיקוי מקורי
חמש שנים אחרי שאסי גילם את משה דיין בסרט "שתיקת הצופרים" של אורי ענבר, הוא צייר את היצירה הצבעונית הזאת והוסיף את הכיתוב: "בשלב מסוים החליט משה דיין כי הוא... חייב לבצע חיקוי של בנו אסי ולהופיע ב'ארץ נעדרת' אבל הוא נאלץ לבצע חיקוי של אהוב העם נכדו... ליאור".
"יש פה בוז", מנתחת אורלי דביר. "הוא בא לומר: הנכד שלך לא רואה אותך ממטר. אם כבר, יש להעריץ את הנכד ולא את הסב. אני רואה את זה כמו ניקיון, הציורים האלה ניקו אצל אסי הרבה רעלים ולכלוכים שהוא סחב מבחינה נפשית".
הנכדה לא משהו
עוד ציור מסתורי של דיין מ־2008 - סבתא מבוגרת עם שיער לבן קצר, שלבושה בבגדים שמרניים; דמיון קל לאמו, רות דיין, שאליה היה קשור מאוד. הסבתא מושכת בשערותיה של הילדה, שמזילה דמעות. חוויית אלימות במשפחה עם הורים בעלי דרישות גבוהות.
עם או בלי קשר, דיין עצמו היה באותן שנים באחת התקופות היותר אלימות בחייו, לרוב בהשפעת אלכוהול. ב־2009 הורשע בתקיפה ובאיומים כלפי זוגתו דאז, ונגזרה עליו שנת מאסר על תנאי.
פנים בשחור
לציור הישן ביותר, שצויר בשנת 1957, קרא אסי דיין "סקיזופרניום". דיין צייר אותו בצבעי פחם שחורים כשהיה בן 12. למטה הוא חתם בשמו אסף דיין, שאותו קיצר לאסי במהלך שנות העשרים לחייו.
ממתין באפרוריות
ציור משנת 1986 של סופר יושב ליד מכונת כתיבה ומחכה לתשובה מהמו"ל בתוך חדר אפלולי ואפור, בעוד הנוף הנשקף מהחלון צבעוני. הציור הופיע לראשונה על כריכת המהדורה הראשונה של הרומן של דיין, "תוכן העניינים", שהתפרסם בסוף שנות השמונים.
הנחת סלב
עבודה נוספת מ־2008, שמציגה את דעתו על תרבות הסלבס וההצצה לעולמם הפרטי, שהחלה לתפוס תאוצה באותן שנים. "בני תסתכל למטה זה יודה ונינט, בוא תגמור נרד", הוא כתב על הציור, "ניקח חתימה לילד ונתלה בסלון... בני: שרה אנחנו בציור ואין פה סלון".
"אני רואה אצלו רק ביקורת על עולם הבידור. עבודה מזלזלת וטקסט שאין בו שום אמון בעולם התרבות. ממש כמו זרע לבטלה", מסבירה דביר.
בדידות
אמן יושב ומצייר בתוך חדר, שכולו חלל פסיכדלי בגוני דם. מעין חוויית יצירה, שנעה על הסקאלה בין בית משוגעים לסטודיו קלאסי. בקדמת הציור שוכבת דוגמנית עירום. הכותרת שדיין העניק ליצירה: צייר בודד הוא הלב.
בפרטים הקטנים
שני איורים ששורטטו בספטמבר 2002, האחד מהם בעיפרון, ובמרכזו אדם יושב על כיסא וצופה בטלוויזיה בתוך חלל מינימליסטי המוקף בגדרות שמזכירות בית כלא. ממש כמו סט צילומים מפורט.
בציור השני, שנעשה יום למחרת, אפשר לראות צלבים בתוך צבעי אדום וצהוב שכנראה מדמים שריפת כנסייה. בצד רשם בכתב ידו "כנסייה, פנים, לילה" - סגנון כתיבה תסריטאית, שאולי מרמז כי הציורים הם למעשה רעיונות לסצנות אפשריות בתסריט כלשהו שעליו חשב באותם ימים.
אולצהיימר נעורים
"היא נראית כמו עבודה סכיזופרנית לחלוטין, מלאת פלאשבקים ותודעות", מסבירה דביר. "כמו מכלול זיכרונות, שבסופם המשפט Life is a prick, then you die. לאורך חייו התעסק דיין לא מעט עם מותו, גם בסרטיו הרבים וגם בציוריו. על ציור אחר הוא כתב Even death doesn't love me - אפילו המוות לא אוהב אותי".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו