מינויו של סאלח ערורי כסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, דווקא במהלך שיחות הפיוס בין חמאס לרשות הפלשתינית, מסמן שחמאס לא נטש את תוכניתו האסטרטגית - להשתלט גם על יהודה ושומרון.
ערורי, ששוחרר מהכלא הישראלי ב־2010 אחרי שריצה 18 שנות מאסר וגורש לחו"ל, היה אחראי בשנים האחרונות מטעם חמאס לתשתיות הטרור ביו"ש. ממקום מושבו - תחילה בדמשק, אחר כך בטורקיה ובקטאר, וכיום בלבנון - הוא עוסק בקביעות מאז שחרורו בהקמה, במימון ובהכוונה של התארגנויות שיבצעו פיגועים נגד ישראל והרשות הפלשתינית.
פעילותו של ערורי הפגישה אותו תכופות עם שתי הזרועות של חמאס - הצבאית, בהנהגתו של יחיא סינוואר, שמושבה בעזה ואשר יוזמת יחד איתו את פעילות הטרור, והמדינית, בהנהגתו של חאלד משעל, ומראשית השנה - של איסמעיל הנייה. בשל העובדה שהנייה בחר להישאר בעזה ולא לעבור לקטאר (שממנה פעל משעל), מקיים ערורי לא פעם שליחויות מדיניות מטעם הארגון. הבחירה בו כעת כמספר 2 בזרוע המדינית מלמדת שהנייה בוחר להמשיך להישאר בעזה גם בעתיד, וכי הוא סומך על ערורי שינהל עבורו את עיקר הפעילות הבינלאומית של הארגון.
אבל לבחירה בערורי יש חשיבות נוספת, גדולה יותר: בשונה מהנייה ומסינוואר, אנשי עזה, ערורי הוא איש הגדה המערבית, מאזור רמאללה, וככזה הוא יהיה עתה נציג יו"ש בהנהגת הארגון. חמאס אמנם מנוהל בעזה ורואה ברצועה את מרכז פעילותו, אולם הארגון מעולם לא הסתיר את שאיפתו להשתלט גם על יהודה ושומרון, ולערורי יהיה עתה תפקיד מרכזי בהכנת התשתית לכך.
מינויו של ערורי מתבצע על רקע מאמצי הפיוס בין חמאס לרשות הפלשתינית, שאותה הוא ניסה להפיל לפני שלוש שנים. ישראל סיכלה אז התארגנות ענק שפעלה בהנחייתו - שמנתה כ־100 פעילים שכבר הצטיידו באמצעי לחימה - ואשר התכוונה לבצע שורת פיגועים נגד מוסדות הרשות כדי להפילה ולהשתלט על הגדה.
ספק רב אם במסגרת תפקידו החדש, הדיפלומטי־לכאורה, ישנה כעת ערורי מדרכו. מי שמכיר אותו משנותיו בכלא מספר על אדם נבון מאוד, דתי מאוד וקיצוני מאוד (שדובר עברית שוטפת ומכיר את ישראל מצוין). מבחינת ישראל - וכאמור, גם עבור הרשות הפלשתינית - מדובר באויב מתוחכם ונחוש, שימשיך מן הסתם להיות כאב ראש מתמשך גם בתפקידו החדש.