קופץ על בלוטות הרגש

קחו את "סיפורו של וויל האנטינג", ערבבו אותו עם "מיס סאנשיין הקטנה", פזרו בנדיבות קצת "קפטן אמריקה" מלמעלה - וקיבלתם את "חיבור פשוט", דרמת פיל־גוד כל־אמריקנית על אודות גבר חתיך, עני ופצוע רגשית (כריס אוונס), שמגדל לבדו את אחייניתו הזאטוטה הגאונה (מקנה גרייס). 

הצרות מתחילות כאשר סבתה השתלטנית והאנוכית של הילדה (לינדזי דאנקן) מחליטה שהיא רוצה לקבל משמורת על נכדתה ולשלוח אותה לפנימייה לגאונים. קפטן אמריקה לא מסכים, כמובן - גם כי הוא "רק רוצה שלילדה תהיה ילדות נורמלית!", וגם כי אחותו (אמה של הזאטוטה הגאונה) הלכה בדרך הזאת וזה לא נגמר כל כך טוב מבחינתה - ומפה לשם העניינים מתגלגלים למאבק משפטי צפוי למדי, שעדיין עשוי לגרום לכם לעשות כאילו שנכנס לכם משהו לעין. 

למרות שלא ידברו עליו בעונת הפרסים, קשה לבוא בטענות לסרט הזה. הוא עושה את עבודתו בצורה יעילה ואפקטיבית (קומפלט עם שיר של קט סטיבנס בפסקול), ולא ממש היתה לי בעיה לזרום איתו ולאפשר לו לקפוץ על בלוטות הרגש שלי כאילו שהן טרמפולינה. 

אוונס אמנם אינו שחקן גדול, אבל הנוכחות שלו בהחלט סימפטית ונעימה; הילדה שלצדו מצליחה להיות חמודה מבלי להיות בלתי נסבלת; וגם שחקני המשנה, שכוללים את אוקטביה ספנסר בתור השכנה השחורה החביבה ואת ג'ני סלייט בתור המורה העדינה והסבלנית של הזאטוטה הגאונה (שהופכת עד מהרה לצמודתו של קפטן אמריקה), עושים מלאכה נאמנה ואינם עולים על העצבים.  

להוציא סצנה מיותרת אחת, שמתרחשת במחלקת יולדות בבית חולים ומקפיצה את מד הקיטש ל־11, הבמאי מארק ווב ("500 ימים עם סאמר") נזהר עם מינוני הדביקות וחוסך לצופים מנת יתר של סוכר. ובכלל, נראה שווב, שקצת הלך לאיבוד בג'ונגל ההוליוודי לאחר שביים שני סרטים לא מאוד מוצלחים בסדרת "ספיידרמן", שמח על ההזדמנות לשוב לשורשי האינדי שלו ולספר סיפור סולידי וסנטימנטלי, שאינו מצריך תקציב מופרך או אפקטים מיוחדים. אפשר לומר שהצליח לו.