כשהספר "תמונתו של דוריאן גריי" של אוסקר וויילד יצא לאור ב־1891, הוא נחשב מסוכן ולא מוסרי. לימים סיפורו של הצעיר, שמוכר את נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים, הפך לאחת היצירות החשובות שכתב וויילד.
לאחרונה עלה בתיאטרון הבימה עיבוד בימתי לקלאסיקה הספרותית הזו. מדובר בעיבוד יוצא דופן ובהחלט לא שגרתי, שמי שאחראי לו הוא יחזקאל לזרוב.
לזרוב עשה את העיבוד של הספר לבמה, ביים את ההצגה, עשה לה כוריאוגרפיה, עיצב את התפאורה, ואף מככב בה בדמותו של דוריאן גריי. הסיפור מסופר מהסוף להתחלה, תוך שימוש במוסיקה של דיוויד בואי, U2, ניק קייב, קרפנטרס, REM, הקיור ועוד. עוד משחקים בהצגה: גיל פרנק, אקי אבני, ליאת אקטע, רותי לנדאו ועוד.
"בכל הצגה שביימתי אני גם מעבד את המחזה ומעצב את התפאורה", מספר לזרוב, "רב התחומיות הזאת היא המהות שלי מאז שאני זוכר את עצמי. זו לא גחמה או צורך בשליטה, זו פשוט ההנאה שלי. מה ששונה פה הוא שאני גם משחק בהצגה. זו פעם ראשונה שאני משחק בהצגה שאני מביים. הקאסט מאוד פירגן לי על זה. כולם חיבקו אותי ונתנו לי המון כוח. נתקלתי בקאסט חלומות".
מה הביא אותך ל"תמונתו של דוריאן גריי"?
"זה ספר שהתאהבתי בו ברגע שקראתי אותו, לפני המון שנים. זה ספר שמעודד אותך לכאורה לחטוא, להתבלבל, ללכת לאיבוד. כשנתקלתי בספר שוב לאחרונה, הרגשתי שאני מוכן להתעסק איתו".
למה בחרת לספר את הסיפור מהסוף להתחלה?
"ההליכה אחורה בזמן נועדה לייצר אלמנט של תיקון. לנסות להעביר את הקהל תהליך שבו הוא הולך אל הנעורים של עצמו, ואולי כך להצליח לתקן משהו. לענות על השאלה: לו הייתי יכול לחזור אחורה, מה הייתי עושה אחרת?"
ההצגה מאוד לא שגרתית ומשאירה המון מקום לפרשנות אישית.
"אני לא מבין אמנות שאינה מרומזת. אני חושב שזה התפקיד של אמנות: לגרות ולא להצהיר. לא להקיא. לא להיות פלקט. אני מאמין שאמנות צריכה להיות אניגמטית, לתת גרעין רגשי ואסוציאטיבי שאתה תפתח אותו בעצמך. הצופה יכול להגיע הרבה יותר רחוק ממה שאתה תגיש לו".
מה עוד אתה עושה בימים אלה?
"הצטלמתי ברוסיה לסדרה 'המנטליסט'. הרוסים קנו את הסדרה האמריקנית ובחרו בי להיות המנטליסט הרוסי, ואני לא יודע מילה ברוסית (צוחק). זו חברת הפקה שעבדתי איתה על פרויקט אחר. קראו לי לצילומים ולחשו לי באוזן את הטקסט. חצי שנה גרתי ברוסיה, עשיתי במקביל את העיבוד ל'דוריאן גריי' שם וחזרתי ישר לחזרות בהבימה".