בשלב מסוים, הדאגה הפכה אמיתית. הר האוורסט ידוע באכזריותו, ולצוות הקרקע לא היתה שום דרך ליצור קשר עם קיליאן ז'ורנט, שהיה בעיצומו של טיפוס לפסגה, לבדו, ללא עזרת חמצן או חבלים. רק הוא מול ההר.
זה קרה בתחילת השבוע, כחלק מפרוייקט חייו של רץ ההרים הטוב בתבל. כמו מסי לכדורגל ולברון ג'יימס לכדורסל, קיליאן ז'ורנט הוא העילוי הגדול ביותר של מירוצי הסיבולת והשטח.
הוא נולד לפני 29 שנים בסבאדל שבקטלוניה, בבקתה קטנה על הרי הפירנאים, 2,000 מטרים מעל פני הים. ההרים והשבילים היו מגרש המשחקים שלו, בקיץ רץ עליהם, בחורף גלש אותם. הדחף לחקור ולחוות את העולם הוביל אותו אל מירוצי השטח. כשעל גבו תרמיל קטן, הוא כבש את עולם האולטרה מרתון בסערה. אין תחרות שבה לא ניצח – החל מהטראנסוולקניה, לווסטרן סטייט בקליפורניה ועד להארדרוק בקולורדו – תוך שהוא מנפץ שיאי מהירות. בדומה לעוסקים בתחומו, תמיד שאף למשהו גדול יותר, קשה יותר, ובמקרה שלו גבוה יותר.
כך הגה ב־2012 את פרויקט "הפסגות של חיי". המטרה: לנפץ את שיאי הטיפוס בכמה מההרים המפורסמים בעולם. מאז יצא לדרך, הוא סימן וי על המון בלאן (4,810 מטרים בפחות מחמש שעות), המאטרהורן בשוויץ (4,478 מ' מתחת לשלוש שעות), הדנאלי בצפון אמריקה (6,190 מ', כ־12 שעות) והאקונקאגוואה בארגנטינה (6,962 מ', כ־13 שעות).
שיאו של הפרוייקט היה כמובן האוורסט. ב־2015 הגיע לשם עם צוותו לבחון את המסלול, אך באותו הזמן התרחשה רעידת האדמה הגדולה, שהובילה למותם של 9,000 בני אדם. קיליאן החליט להישאר, ולעזור לנפגעים. ב־2016 חזר שוב, אך מזג האוויר הקשה אילץ אותו לסגת מהניסיון.
השנה, התנאים סוף סוף העירו פנים. כהכנה, קיליאן ובת זוגו אמילי פורשברג (גם כן רצת הרים) התאמנו במשך שבועות בצ'ו אויו שבנפאל (8,200 מטרים) כדי להכין את הגוף למחסור בחמצן. "נדמה שזה עובד, אני לא מרגיש עייפות", אמר קיליאן. אז בשבת הוא יצא לדרך מהמסלול הצפוני. מלווה בצלם סבסטיאן מונטאס, שנטש אותו בגובה 7,500 מטרים, ז'ורנט רצה להפוך לאדם המהיר ביותר לטפס את הפסגה הגבוהה בעולם (8,848 מטרים).
הכל הלך כמתוכנן עד שנכנס ל"איזור המוות", שם האוויר דליל מידי ואינו מאפשר חיי אדם. קיליאן, שסבל מווירוס בבטן, נאלץ לעצור כל כמה מטרים עד שהגיע לקצה ויצר קשר עם אנשי הצוות. המטפסים הטובים בעולם עושים זאת עם ציוד ועזרה תוך כמה ימים, לעיתים שבועות, ז'ורנט נזקק ל־26 שעות בלבד - הזמן המהיר ביותר המוכר לאדם. "לא כל יום יצא לי לעשות דבר כזה", סיכם. השאלה הגדולה כעת, היא לאן הוא כבר יכול לטפס מכאן?
