מבט מעמיק מגלה שאין קשר ישיר בין הצלחה בגביע העולם עד גיל 20 להצלחה בדבר האמיתי. יש כמובן יוצאים מן הכלל, בעיקר כשמדובר בברזיל, אבל רבים המקרים שבהם היתה אפס קורלציה.
פורטוגל זכתה במונדיאליטו ב־1989 וב־1991, אך לא העפילה לגביעי העולם שנערכו בשנות ה־90. ארגנטינה היתה אלופה חמש פעמים בין 1995 ל־2007, תקופה שבה לא עברה את רבע הגמר אצל הגדולים.
הנבחרות האפריקניות הן דוגמא מעולה - חמישה גמרים עד גילי 20 ואפס בבוגרים. חוסר התיאום עובד גם הפוך: איטליה מעולם לא עברה את רבע הגמר במונדיאליטו, אך זכתה בשני גביעי עולם מאז נוסד המונדיאליטו ב־1977. מאז 1987 גרמניה לא הגיעה אפילו לחצי הגמר בילדודס, בעוד אצל הגדולים היתה בחמישה גמרים והניפה שני גביעים. יש לכך כמה סיבות: יחס המדינות להצלחה בגילים האלה שונה מאחת לאחרת, וכך גם הדחף לניצחון על פני למידה. יש כמובן פערים פיזיים, ומדינות מסוימות נהנות מדור זהב חד־פעמי.
שינוי בממלכה
באנגליה, לעומת זאת, מצאו קשר ישיר בין הצעירים לבוגרים. אלה לא מצליחים, וגם אלה. לכן, לקראת אליפות העולם עד גיל 20 שנפתחה בתחילת השבוע בקוריאה, החליטו בממלכה לשנות גישה. הצעד הראשון שנקטה ההתאחדות היה לשכנע את המועדונים שזה חשוב. בעבר קבוצות סירבו לשחרר שחקנים לטורניר שמתקיים בסוף עונה, והתוצאה היתה מחפירה.
מאז 1997 שיחקה אנגליה בחמישה טורנירים, 16 משחקים, ולא ניצחה באף אחד. הפעם מועדונים כמו ליברפול, מנצ'סטר סיטי, טוטנהאם וארסנל הסכימו לשחרר שחקנים עם הופעות בקבוצה הבוגרת. "המשחקים שנותרו חשובים, אבל אני רוצה שייסעו לטורניר כי זה חשוב להתפתחות שלהם", אמר מנג'ר אברטון רונאלד קומאן, שחמישה שחקנים שלו נסעו לקוריאה.
הפעם נעשתה הכנה ראויה לטורניר, ולא כסת"ח כמו בעבר. הנבחרת האנגלית התכוננה מול ברזיל וסנגל על מנת להכיר סגנון דרום־אמריקני ואפריקני. המחשבה שמדובר בהזדמנות להכין את השחקנים לדבר האמיתי - משחקי נוקאאוט במונדיאל, דו קרב פנדלים, לחץ והתרגשות - היא שהובילה את קו המחשבה של ההתאחדות האנגלית.בינתיים, זה עובד. האנגלים פתחו את הטורניר בסערה עם 0:3 על ארגנטינה, ניצחונם הראשון זה 20 שנה. "אנחנו יכולים לזכות בטורניר", אמר הקשר אדם ארמסטרונג לקראת המשחק היום מול גינאה, מזכיר שבכל הגילים האנגלים הם אותו הדבר.
