ביום שני השבוע, בתשע בערב, הנוכחים באולם הכדורסל בנתניה, הקופסל, זה שעומד בפינת הרחובות שמואל הנציב וברנר ומשרת את הכדורסל הנתנייתי מאז שנתניה זוכרת את עצמה, אחזו בראשם כלא מאמינים, יודעים שמה שחזו עיניהם לפני כמה שניות יהפוך בקרוב לסרטון ויראלי.
זה היה משחק מספר שלוש ואחרון בגמר הפלייאוף של הליגה הארצית בין עירוני נתניה למכבי קריית מוצקין - מי שמנצחת עולה לליגה הלאומית. במשחק הראשון מוצקין ניצחה בנתניה לאחר הארכה, במשחק השני נתניה ניצחה בחוץ בנקודה.
חזרה ליציעים, השעה תשע ודקה, פיותיהם של הנוכחים פעורים, חלקם משמיעים קולות לא ברורים, לוח השעונים מתייצב על אפס, הזמן תם והתוצאה מראה 68:71 למוצקין. חבורה של שחקנים לבושים בכחול נמצאים בערימה גדולה, מזיעה ושמחה, עידו קוז'יקרו ביניהם. ובתחתית שלה, צמוד לפרקט, נמצא רכז הקבוצה, ליאור שגב, בן 33, רצועות צולבות מנותחות, גוף פגוע וכואב מקריירה ארוכת שנים, אבל ים של ניסיון ושכל. וקצת מזל. הרבה מזל.
קישור לסל המשוגע של איתי שגב: https://www.youtube.com/watch?v=3qYya7eu1lI
חמש שניות לסיום המשחק, בשוויון 68, שגב קיבל את הכדור, כשאדיר הרוש מנתניה עזב אותו לרגע ואז חזר לעמוד מצד ימין שלו. אבל שגב אוהב ללכת שמאלה. הוא דהר כמו שגב אקספרס לאורך קו הרוחב השמאלי של המגרש, יצר רוח שניפנפה את בלוריתם של אנשי המזכירות, חלף על פני מאמן נתניה אסף דותן, שלידו ישב המנהל המקצועי רובי בלינקו, שהתפללו לשמוע את הבאזר שיכריז על הארכה. שחקן נוסף של נתניה, אופק בוגדנבסקי, מגיע כדי להפריע לשגב שהתחיל את תנועת הקליעה שלו. גופו עומד ליפול הצידה ורגע לפני שזה קורה הוא משחרר כדור מושלם שעולה בקשת, פוגע בלוח, נכנס פנימה, הופך ויראלי ומעלה את מוצקין לליגה הלאומית. שגב נוחת על הרצפה, ואז ערימת שחקנים, פיות פעורים, חץ בליבה של נתניה.
עידו קוז'יקרו. גם הוא חלק מהעפלה היסטורית של מוצקין לליגה הלאומית // צילום: אודי ציטיאט
מעבר לרגע הגדולה האדיר הזה, שגב היה ההבדל בין עלייה לאי־עלייה לאורך כל הסדרה בשתי הקבוצות שהשקיעו תקציב מעל הסטנדרט המקובל לליגה השלישית על מנת לעלות. הוא הצטרף למוצקין באמצע העונה, לקח לו זמן להיכנס לקצב, הקבוצה סיימה במקום השני את הליגה, נתניה ראשונה, וכשהאורות נדלקו והיה צורך במנהיג שייקח את העסק על עצמו - שגב היה שם. אלמלא הוא, בנתניה כבר היו מדברים עם סוכנים לגבי זרים לעונה הבאה. במקום, היא קיבלה סל שילווה את אנשיה כל ערב לפני שיעצמו את עיניהם לפני השינה.
הליגה הארצית מוכרת בעיקר לעכברי הענף, אבל היא אבן דרך חשובה בדרכן של קבוצות רבות להיות משמעותיות בכדורסל הישראלי. הפועל ת"א הנוכחית עברה שם, נס ציונה, מכבי חיפה, אשדוד, חולון ועוד. זה אולי המקום האחרון בו קבוצות משאירות את התמימות שלהן לפני מקצוענות מלאה, זרים, תקציבים ותקשורת. גם נתניה רוצה להיות חלק מזה. המנהל המקצועי שלה, רובי בלינקו, בגיבוי מחלקת הספורט של העירייה, פיתח מחלקת נוער לתפארת (קבוצת הנוער שלה מועמדת לעלות לגמר הפלייאוף) ולאורך השנים ייצר שחקנים לכדורסל הישראלי, ברמותיו השונות. האחרון ביניהם הוא דניאל דנינו. נתניה חטפה ברקס, אבל אחרי שיתאוששו הם חייבים להניע מחדש. הסל המיתולוגי של שגב ייכנס לפנתיאון של מוצקין אבל יכול להיות שזו גם הצלקת שתגרום לנתניה לנסות שוב בשנה הבאה.
