טראמפ שינה המשוואה - והרוסים נאלצים להקשיב

בספטמבר 2013 אירח ולדימיר פוטין את פיסגת ה־G20 בסנט פטרבורג. היה זה ימים ספורים אחרי שהנשיא אובאמה ויתר על תקיפה בסוריה, אחרי שאסד השתמש פעם נוספת בנשק כימי נגד בני עמו. פוטין ואובאמה היו חלוקים בכל דבר אפשרי, גם בסוגיה הסורית. שנתיים מאוחר יותר (ספטמבר 2015), בעקבות הוואקום האמריקני במזרח התיכון, החזיר פוטין את רוסיה לסוריה במימדים שלא נראו מאז המלחמה הקרה.

טראמפ, בפחות ממאה ימים בבית הלבן, בא לשנות את המשוואה. ולמרבה הפלא, הרוסים מוכנים להקשיב, אף שהם משדרים שמאז כניסתו של טראמפ לתפקיד היחסים הידרדרו. אמריקה מדברת מתוך עוצמה ועונה באותה השפה. 

התקשורת האמריקנית אוהבת לדווח על "היחסים האסורים", לכאורה, בין ממשל טראמפ לרוסיה של פוטין. בעקבות התקיפה האמריקנית בסוריה דומה כי דווקא ממשל אובאמה היה זקוק הרבה יותר לרוסים ב־2013 כדי להגיע להסכם הגרעין עם איראן (שמבחינת אובאמה היה הדבר החשוב ביותר למורשתו, הרבה יותר מהתערבות בסוריה).

דווקא טראמפ הוא זה שירש מאובאמה את הרוסים בסוריה, ולא מהסס להתעמת איתם. אבל למרות "נקודת השפל" שאליה הגיעו המעצמות לפני שבוע, הן עדיין נחושות להילחם יחד בטרור ותומכות בחקירה של האו"ם שתחשוף את שאירע מדרום לאידליב לפני שבוע. ארה"ב־רוסיה: משבר בע"מ. בטח לא מלחמת עולם שלישית.

מההצהרות של שרי החוץ הרוסי והאמריקני נראה כי למעצמות יש שפה משלהן. וכשוושינגטון חוזרת לדבר כמו מעצמה, לרוסיה אין ברירה אלא ליישר קו, גם אם פוטין נותן לטילרסון להמתין מתוח עד ההחלטה לקבל אותו לפגישה (פחות משעתיים, קצרה מהרגיל).

למרות כל מה שנאמר על מתיחות בין רוסיה לארה"ב, צריך לזכור שיחסי מעצמות שונים מיחסים בינלאומיים אחרים. למתיחות עם וושינגטון יש מבחינת הרוסים גם יתרון: הם עשו אתמול את הכל בקרמלין כדי להעניק למפגש של מזכיר המדינה האמריקני טילרסון עם עמיתו לברוב, ובעיקר לפגישה עם פוטין, את המעמד הראוי של שתי המעצמות הגדולות המנהלות את העולם. מבחינת הרוסים זה היה ההישג של המפגש. צריך גם להגיד שהמשבר נוח לשני הצדדים: את טראמפ הוא מרחיק לפחות תדמיתית מרוסיה, ואילו פוטין מתחזק כמי שעומד בנחישות מול ארה"ב.

בניגוד למה שחושבים, טראמפ כן חשב אסטרטגית כאשר הורה על תקיפת שדה התעופה הסורי סמוך לחומס, שממנו המריאו מטוסי השטן אסד לתקיפה כימית נגד אזרחי חאן שייחון. התקיפה בסוריה נועדה לשדר מסר אסטרטגי, ולא רק להשפיע על אסד. המטרה של טראמפ היתה לשדר מסר לאסד, לאיראן, לצפון קוריאה וגם לרוסיה ולכל מי שחושב להתעסק עם ארה"ב.

טראמפ מבין את מה שקודמו לא הבין: הוא אינו יכול להשתחרר מתפקיד השוטר של העולם והשריף של השכונה, וזאת בניגוד לאובאמה שחשב או קיווה שאפשר פשוט להיעלם מהזירה או לאפשר לאחרים להוביל. כתבנו עם תחילת כהונתו כי טראמפ ייבחן בחודשים הראשונים שלו בדיוק כמו שרייגן נבחן בחודשים הראשונים שלו, ולמעשה שינה את כללי המשחק באבחה אחת. אז היה זו שביתת הפקחים, ועכשיו זה הרוסים ואסד.

טראמפ לא מהסס לשנות את עורו גם בסוגיות שלכאורה לא אכפת לו מהן. זה יוצר את אלמנט ההפתעה. טראמפ מוכיח כי "בעל הבית השתגע". זה ללא ספק משנה את כללי המשחק.