משפחולוגיה

הפרק הראשון בסידרה "אהבת חיי" עוקב אחר קבוצות מגובשות של אוהדי ספורט. ההווי שיוצר משפחות שנראות לעיתים כמו תחליף למשפחה המקורית, ולפעמים משלימות אותה. ההתייחסות שלהם מאוד רצינית: "זה הצעיף ההיסטורי", מסביר אחד מהם. תודו שלא ידעתם שצעיף שעליו מופיע שמה של קבוצת כדורגל, יכול לזכות להגדרה "היסטורי". אבל כאשר נכנסים להיגיון הפנימי של משפחות האוהדים, זה מתקבל בטבעיות. הרצינות שלהם כנה. למרות שקבוצות האוהדים מהסוג הזה הן לא תופעה ישראלית, האפיונים של החבורות הללו מאוד שלנו: זו לא רק העברית. כשאוהד מדבר על "ערכים", למרות שאם מנתקים את המשפט מההקשר הוא נשמע חלול, בהקשר של קבוצת האוהדים הוא אמיתי. בעידן שבו מדברים על התרופפות המשפחתיות, מתברר שהישראלים מייצרים לעצמם משפחתיות נוספת, משהו שמזכיר את החבר'ה מהמילואים: יש להם הווי משותף, זיכרונות משותפים, שפה משלהם. עוד משפחה.

•   •   •

על ההפקרות 

בסיום התוכנית "המטה המרכזי" בערוץ 10, ישב צוות באולפן וקיים דיון האם צריך להתייחס ברצינות לאזהרה של המטה ללוחמה בטרור, לא לטייל לסיני. אם יש דוגמה להפקרות עיתונאית על גבול המופרעות - זה המקרה. כי כל מי שיצא לו להתחכך בדרך שבה נאסף המודיעין שבגללו מתקבלות החלטות על אזהרות מהסוג הזה - יודע עד כמה הן מבוססות על מודיעין מוצק ומפחיד. הפוזה הכאילו־נועזת של אנשים שיושבים באולפן ומעלים השערות שמדובר בניסיון לעזור למלונות באילת להרוויח עוד כמה שקלים - כפי שנעשה אמש בערוץ 10, תזכה אולי את המשתתפים במבטי הערצה מהחברים. אם זה יעלה בחייהם של ישראלים שיושפעו מהטמטום הזה, אם חלילה מחבל ירצח ישראלי בסיני - ממילא אף אחד לא יזכור את החרטוטים שנאמרו אמש בערוץ 10 ולא יתחשבנו איתם. 

אדום העורף 

ב"גב האומה" לעגו ליאור שליין ושות' לצנזורה על כרזת הדרדסית בבני ברק. זו היתה הזדמנות להשקיע זמן רב כדי ללעוג עוד ועוד לדימוי החרדי על רקע ענייני סקס. דרדסית מחרמנת אותם, אתם יודעים. פרשת כרזת הדרדסית כבר נטחנה. התברר שמדובר בבלוף, שקר גס. אף חרדי לא ביקש לצנזר את הכרזה. חברת הפרסום עשתה סיבוב על הדימוי של בני ברק אצל אדומי עורף מסוגו של שליין. אם שליין היה קצת פחות שבוי בסטיגמות וקצת פחות נמוך מצח, והיה טורח לבזבז פחות מעשר שניות כדי לעשות גוגל, הוא היה מגלה שמדובר בשקר. יש גם אפשרות שהוא אכן בדק את העובדות וידע שהוא מפיץ שקר גס, אבל הוא לא רצה לתת לעובדות להרוס את הכאילו־בדיחה. אז מה נשאר לנו? או גזען קטן נמוך מצח, או שטחי ורדוד. ואולי שתי האפשרויות נכונות. מה שבטוח, לח"כ מרב מיכאלי יש הרבה עבודה.

עבדנו עליכם

עובדי תאגיד השידור הציבורי השקיעו מאמץ כדי לנסות לשכנע אותנו שהדיבורים שמדובר בחבורת שמאלנים, זו סתם סטיגמה, אבל האמת שהם ממש לא כאלה. פעם אחר פעם הם חזרו על שמו של עלה התאנה הימני שגויס לתאגיד. ואז מגיע מוצ"ש ומהדורות החדשות משדרות את הפגנת עובדי התאגיד קוראים במקהלה סיסמאות עבשות שנועדו להבהיר: עבדנו עליכם, אנחנו בדיוק מה שאמרו עלינו.

בין היתר, חזרו בצורות שונות על קשקשת "סוף הדמוקרטיה", הפעם בניסוח הכה־מקורי "כאן זה לא ארדואן". מביך: אם כאן היה ארדואן - לא הייתם יכולים להתלונן על כך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו