באמצע "חוצים את הכביש", השיר הרביעי באלבומו החדש, והשישי במספר, של אביתר בנאי, הנושא את השם הדרמטי "לשונות של אש", יש שורה קצרה שגרמה לי להתעכב עליה רגעים ארוכים.
"שיגרה אלוהית מבורכת", שר שם בנאי, וערימה ענקית של סימני שאלה ומחשבות ניחתו עלי באותו הרגע - איך שלוש המילים האלו יכולות בכלל לדור יחד? הרי אם יש משהו שאינו שגרתי זהו אלוהים. אם יש משהו שמרגיש ההפך ממבורך הוא השיגרה האפרורית והשוחקת. איך מצליח אביתר בנאי, יהודי חוזר בתשובה המקיים אורח חיים חרדי, לצייר תמונות ולחבר מילים שבהן חיים יחד ובהרמוניה החול והקודש? הגשמי והרוחני? איך, או נכון יותר - בזכות מה, הניגודים האלה נשזרים לכדי יצירה הרמונית ולא מולידים התנגשות?
התשובה, וזה רק ניחוש מושכל, היא שילוב של רגישות אדירה וכישרון אדיר לא פחות. בנאי לא מוכן להיכנע לקלישאה מבנית ולהפוך להיות חרדי גנרי. בדיוק כמו שלא היה מוכן בזמנו להיכנס למשבצת הבנאי הגנרי, ובוודאי לא זמר־יוצר גנרי. הוא שומר מקום לחוויות החילוניות שלו וכותב גם אותן, אבל משכן לידן בעדינות פסוקים מארון הקודש היהודי ודימויים מהעולם התורני. הוא מתמלל את סימני השאלה של הקיום האנושי (ואין כמעט משמעות אם אותו הקיום הוא חילוני, דתי או בכלל יהודי) ומציב את עצמו במרכז צומתי ההכרעה, מבלי לקבל אחת כזו בהכרח. הדתיות של בנאי, כמו שהיתה החילוניות שלו, אינה סגורה הרמטית, ולכן גם לא מדירה מתוכה את האחר.
אבל בנאי לא מגיש למאזין טקסט פילוסופי שעוסק בהשקפתו התיאולוגית־אמונית, אלא יצירה אמנותית רבת גוונים. הסינגל הראשון ששוחרר מתוך האלבום, "פרגולה" (כנראה השיר הישראלי הטוב ביותר של השנה האחרונה, ובוודאי החכם שבהם), הוא מעין חשבון נפש נוקב של בנאי מול עצמו, כשהשיפוט העצמי מרוכך על ידי לחן עליז.
המתח בין שני אלה מזכיר את "כלום לא עצוב" מאלבום הבכורה שלו, ומראה איך בנאי עיצב ושיכלל את החתימה המוסיקלית האישית שלו עם השנים. השפה שלו בהירה כל כך, שגם שני מפיקים שונים (תמיר מוסקט, שכל סופרלטיב עליו מחוויר מול העבודה המופלאה שהוא עושה בשנים האחרונות, ונאור כרמי, שמדייק מאוד את האמביינס המוסיקלי סביב השירים של בנאי) מצליחים להבין ולפעול בתוכה בחן אינסופי.
רק שיר אחד באלבום פוגם ברצף ובכוונה שלו: "אתה", שמבוצע בדואט עם אביב גפן. בנאי משתף פעולה עם גפן בשנים האחרונות, אבל גפן, בניגוד לבנאי, נשמע בשיר לא מדויק ומנותק. ההגשה שלו נעדרת את המורכבות היפהפייה שנוטפת מבנאי בטבעיות ומונעת מהשיר להמריא לשחקים.
בעוד כחודש ישיק בנאי את האלבום בהיכל התרבות, בהופעה ראשונה לאחר מותו המצער של אחיו מאיר, שלעילוי נשמתו מוקדש האלבום הזה. אני סקרן כבר עכשיו לראות את הבעות הפנים שלו כשהוא מתפלל־שר את כל היופי הזה.