אירית שחר פורצת בבכי קורע לב. ארבע שנים וחצי אחרי שבנה - סרן עמרי שחר, קצין מצטיין בחיל הים - נהרג בתאונת דרכים וארבעה חודשים אחרי שבית המשפט פסק שניתן להביא לעולם ילד מזרעו, ואישר לה ולבעלה אשר בפסק דין תקדימי לגדל אותו בעצמם, העולם שלהם חרב שוב.
"המדינה עירערה לבית המשפט המחוזי, והוא הפך את ההחלטה ופסק שלא נוכל לעשות שימוש בזרע של עמרי. הרגשתי ששוב הרגו אותו. שרוצים להשמיד אותו, את הזרע שלו, ואני לא אתן למדינה לרצוח לי שוב את הילד. אחרי ארבע שנים וחצי של שיברון לב, היתה לנו תקווה בלב שתהיה המשכיות לבן שלנו, שנגדל את הילד שלו באהבה ענקית, והנה שוב מעכו אותנו. שוב העצב הבלתי נתפס".
אשר (54) ואירית (52) שחר מכפר סבא לא יודעים את נפשם. ביום שני השבוע קיבל בית המשפט המחוזי בלוד את ערעור המדינה ופסק כי אין לעשות שימוש בזרעו של בנם. "ישבתי בבית המשפט ולא יכולתי להפסיק לבכות", מספרת אירית. "לפני ארבעה חודשים, אחרי שבית המשפט לענייני משפחה פסק לטובתנו ואישר לנו להביא ילד מזרעו של הילד שלנו, ראינו קצת אור. תקווה בחיים.
"הלכתי אליו מייד אחרי הפסיקה, לעמרי שלי, התיישבתי ליד הקבר שלו בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. אמרתי לו - זהו, יהיה לך ילד, או ילדה, או תאומים. עברנו מסע ייסורים, חשבנו שזה מאחורינו וזה חזר אלינו בבום לפרצוף".
גם אשר נסער. "יש לנו תחושה שבגדו בנו", הוא אומר. "אחרי משפט של שלוש שנים וחצי, ישבנו חצי שעה במחוזי ובשנייה אחת טרפו לנו את הקלפים ופסקו נגדנו. מדינת ישראל נגד אשר ואירית שחר. כל מה שיש להם זה להילחם בהורים שכולים?
"הרגשתי שמסתכלים עלינו כפושעים. במה פשענו? הורים, לא עלינו, רוצחים את הילדים שלהם. אפילו ליגאל עמיר נתנו להביא ילד. ולנו לא?
"אנחנו לא נוותר. ונמשיך להילחם. ואני אומר לך - אם נקבל את הזרע של עמרי, ניקח אותו ונעזוב את הארץ. נגדל את הילד בחו"ל. אם המדינה כל כך נלחמת בנו, אנחנו מוכנים לא להיות כאן".
עמרי היה בנם הבכור. אחריו נולדו ענבר (26) ולוטם (16). ילד מבריק שהתגייס לחיל הים ועשה בו חיל. סיים קורס חובלים והפך לקצין מצטיין. שירת בסטי"ל, כמפקד ספינת דבורה וכסגן מפקד בספינת סיור שלדג. יצא לקורס פיקוד ימי וחזר לפקד על סיירת שלדגים. לבסוף פיקד על סיירת "בזק", האמונה על הביטחון השוטף בגיזרת עזה.
בסוף חודש יוני 2012 יצא עם קצינים נוספים לתל אביב, כדי לחגוג סיום של אימון מוצלח. בשתיים בלילה אמר עמרי לחבריו שהוא עייף, וביקש שקצין אחר ינהג ברכב הצבאי שלו. בדרך חזרה לבסיס באשדוד, ליד מחלף חולות, איבד הנהג שליטה במכונית. הרכב פגע בגדר הפרדה ובמשאית והתהפך. עמרי ופקודו, סגן רפאל בובליל, נהרגו. שני קצינים נוספים נפצעו.
"היה לנו נס קטן אחד", אומרת אירית. "בשעה הכי קשה בחיים שלנו, הבנתי מייד שאנחנו חייבים המשכיות מעמרי, זיכרון חי ממנו. לא אנדרטה. קיבלנו אישור מבית המשפט, ובהליך כירורגי שאבו את הזרע ואיחסנו אותו בבית החולים אסף הרופא".
סרן עמרי שחר ז"ל
חצי שנה לאחר מותו של עמרי פנתה המשפחה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, באמצעות עורכי הדין ד"ר יאיר שיבר, דורון שיבר ואבידן גלובינסקי, שופט בדימוס. הם ביקשו לבצע הפריית ביצית מזרעו, כדי להביא לעולם את ילדו.
"על פי הידוע לנו, זו הפעם הראשונה שהורים בארץ ביקשו להביא ילד מהזרע של בנם המת ולגדלו בעצמם", מסביר שיבר, מומחה לדיני משפחה ומרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן ובמרכז האקדמי פרס ברחובות.
זה היה מסע ארוך, קשה ומייסר. היועץ המשפטי לממשלה התנגד. חברי כנסת שאיתם נפגשו אירית ואשר סירבו להירתם לבקשה. גם מומחים בנושאי פסיכולוגיה, ילדים ושכול העדיפו לא לגעת בנושא. אבל הם לא ויתרו. בין המומחים שהגישו חוות דעת לבית המשפט ותמכו בעמדת ההורים היו פרופ' אסא כשר (תחום האתיקה), פרופ' שמשון רובין (פסיכולוגיה קלינית והתמודדות עם אובדן ושכול) ופרופ' אביעד הכהן (משפט עברי).
אחרי שלוש שנים וחצי קבעה השופטת יוכבד גרינוולד־רנד: "שוכנעתי כי במקרה שלפניי, טוב לו לילד שייוולד. הילד יכיר את אביו, ידבר בו תכופות, כי במותו ציווה לו עמרי את החיים. התובעים ירעיפו אהבה עצומה על הילד, ועל אף שברם, לא נכנעו ונפלו למרה שחורה אלא גייסו את כל משאביהם והמשיכו חייהם בעוז רוח ובגבורה.
"הוריו של עמרי בעלי מסוגלות הורית מצוינת. הוסר מליבי החשש כי ייעשה שימוש בילד כאמצעי ולא כמטרה, בבחינת 'אנדרטה חיה'. השתכנעתי שבקשת התובעים נובעת מתוך רצון אמיתי להנציח את זרעו של עמרי ולא מתוך רצון להנציח את עמרי המנוח. ההבדל בין השניים כה רב, עד כי יש להזים כל חשש לפגיעה בטובת הילד".
אירית ואשר היו נרגשים מאוד אחרי הפסיקה. "אנחנו לא רוצים שום תחליף לעמרי", אמר לי אשר בראיון שערכנו איתו לפני ארבעה חודשים, אחרי פסיקת בית המשפט. "אנחנו כואבים את האובדן של עמרי כל יום, והוא תמיד יהיה הילד האהוב שלנו. הילד שייוולד לנו מזרעו לא יהיה עמרי חדש, הוא יהיה הבן של עמרי. ואנחנו נהיה הסבא והסבתא שלו. יש לנו כוח אינסופי לילד הזה. נקום אליו בלילה ונחליף לו חיתולים, נטייל איתו, נלך איתו לגן משחקים, נשמע אותו בוכה וצוחק, והכי חשוב - חי".
המדינה התנגדה בבית המשפט לבקשת ההורים. בתסקיר השירות למען הילד נכתב כי "הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם טובת הילד. התובעים מתקשים להשלים עם אובדנם ולהפריד רגשית בין הילד החי לילד המת ובין הצורך בהמשכיות לבין הצרכים הבסיסיים של הילד. לתובעים אין יכולת להתמודד עם המצב המורכב והמיוחד. מדובר בילד שייוולד ללא הורים ביולוגיים אלא לתוך מצב מבלבל שבו סבו וסבתו הם למעשה הוריו" .
המדינה, באמצעות עו"ד קרן יוסט (דון יחייא), מנהלת המחלקה המנהלית בפרקליטות מחוז ת"א, ועורכות הדין גילה מאור והילה גורדון, הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד. עיקר טענתה היה כי "שגה בית המשפט באפשרו שימוש כה חריג בזרע של נפטר באופן בו הילד שייוולד ינותק עם היוולדו מאמו הגנטית ולמעשה יגיח לעולם כיתום מאביו ומנותק מאמו אותה לא יכיר לעולם".
• •
השבוע החליטו השופטים צבי ויצמן, ורדה פלאוט ומיכל ברנט לקבל את עמדת המדינה ופסקו שאין לתת להורים להשתמש בזרע של בנם. השופטים התייחסו לקביעת בית המשפט העליון בעניין הורים שביקשו לעשות שימוש בזרע בנם המנוח למרות התנגדות אלמנתו. בית המשפט העליון קבע כי אין מקום להרחיב את שנקבע בהנחיות היועמ"ש, שעל פיהן ניתן לעשות שימוש בזרעו של נפטר אך ורק לבקשת בת זוגו.
"הדיון בפנינו לא היה קל", כתבה השופטת פלאוט בהחלטה. "הקולות גברו ונחלשו ודמעות זלגו. החלפנו דברים אישיים עם המשיבים וזכינו להכירם, הינם מלח הארץ ללא מירכאות, מטובי בני הארץ הזו. אין לי ספק שהם היו הורים נפלאים לבנם המנוח, הינם הורים נפלאים לבנותיהם ויזכו לגדל נכדים מבנותיהם בבוא היום.
"אף על פי כן, ולמרות הכל, אני סבורה כי לא ניתן להגשים את רצונם של המשיבים להביא לעולם ילד אשר יהיה מיומו הראשון יתום מאב וחסר אם. בקשתם מרחיקה לכת ואינה מתיישבת עם הכללים שנקבעו בפסיקה, בתזכירי החוק, בהנחיית היועמ"ש, ואף אין לה תקדים כלשהו ברחבי העולם. על כן אין מנוס מלקבל את הערעור".
"אנחנו מאוד מאוכזבים", אומרים אשר ואירית. "בת הזוג של עמרי נתנה את הסכמתה להבאת ילדים מזרעו. קיווינו שיראו אותנו כבני אדם. כשהגענו לדיון במחוזי שמענו רק 'העליון החליט', 'העליון אמר', 'העליון פסק'. העליון אמר שלנו כהורים אין זכות. רק לאלמנה יש זכות. העליון לא אמר שההורים מגדלים את הילד שלהם על אהבת המדינה, שולחים אותו לצבא בגיל 18, גיל שבו הוא לא נשוי, כך שעניין האלמנה לא רלוונטי".
ואירית מוסיפה: "אני אומרת לכל ההורים ששולחים ילדים לצבא שידאגו שהם יפקידו זרע או ביציות, שישאירו מכתב מפורש מה ברצונם לעשות, חס וחלילה אם יקרה אסון כזה. אנחנו נשארנו אבודים להילחם במערכת אטומה".
עו"ד ד"ר יאיר שיבר אמר השבוע כי המשפחה תערער לעליון על פסק הדין של המחוזי. "אנחנו מאוד מקווים שבית המשפט העליון יפתח את הדלת בפני המשפחה ויקבע הרכב מורחב של תשעה שופטים בסוגיה הזאת". אירית לא הצליחה לקום מהמיטה ביום שאחרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי. "אני ממש מותשת, חזרו הלילות הלבנים, אבל אני אאסוף את עצמי ולא נוותר לעולם".
erann@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו