פחות מחודש אחרי פיגוע הדריסה בארמון הנציב, עמדו השבוע צוערי קורס הקצינים על מגרש המסדרים בבה"ד 1 וקיבלו את סיכות הקצונה. ארבעה מחבריהם נרצחו בפיגוע: סגן יעל יקותיאל, סגן־משנה ארז אורבך, סגן שיר חג'אג', וסגן־משנה שירה צור. סגן מאיה פלד (22), מפקדת צוות בקורס, נפרדה מהחיילים שהיו איתה בזירת דמים.
פלד היא הקצינה שפתחה באש לעבר המחבל והפכה לגיבורת היום. מעט לאחר טקס סיום הקורס היא חוזרת באוזניי על מנטרת הגיבורים: "אני לא מרגישה גיבורה, עשיתי את מה שאני מחויבת לעשות", אבל מוסיפה: "שואלים אותי אם אני שמחה שכך פעלתי. אני לא שמחה בשום הקשר לגבי הפיגוע. זה אירוע קשה שבסופו אתה לא מחזיר הביתה חלק מהחיילים שלך. בתור מפקדת זו היתה האחריות שלי להחזיר אותם הביתה".
ביום ראשון, 8 בינואר, היו צוערי קורס קציני המטה נחשון בסידרת חינוך בירושלים. הם שמעו הרצאה בבנייני האומה, ובצהריים נסעו לתצפית בטיילת ארמון הנציב המשקיפה אל הר הבית.
כשהגיעו לטיילת חלה אי־בהירות לגבי האוטובוס: האם יישאר איתם להמשך היום או שייסע לקחת חיילים נוספים. פלד עלתה לאוטובוס לעטות מעיל. באותן שניות שעט המחבל פאדי אל־קנבר, תושב ג'בל מוכאבר, במשאית לעבר החיילים.
"ראיתי משאית דוהרת לתוך קבוצת הצוערים. את הרוורס שהוא עשה לא ראיתי כי אז כבר הורדתי את הראש להכניס את המחסנית. היה ברור שזה היה פיגוע. עמדתי על מדרגה, בגובה שאיפשר לי לראות את הנהג. נהג שעושה תאונה לא נראה ככה, אדיש", היא מסבירה.
"שמעתי צעקות וצרחות. ראיתי את הפגיעה לנגד עיניי. הכנסתי מחסנית ויריתי 15 כדורים. באותו רגע לא חשבתי שאני עלולה לפגוע בחברים שלי. אני יודעת שהיו עוד אנשים מהצד השני של המשאית שלא ירו כי פחדו לפגוע בי. כשהבנתי שהמחבל מת, רצתי לאבטח את הכביש. חששנו שיבוא עוד מחבל. כשרצתי לכביש, הסתובבתי לרגע לאחור, וראיתי את הפצועים וההרוגים.
"אלו תמונות שנחרתות בראש. ראיתי את שלוש הבנות שנהרגו, צמודות זו לזו, מתחת למשאית, ואת ארז, ששכב במרחק מהן. אני זוכרת הכל. ניגשתי לטפל בפצועים עם צוערת נוספת. הייתי מוצפת אדרנלין. עליתי עם הפצועים לאמבולנס, ורק בבית החולים הבנתי שלא פרקתי את הנשק".
לעשות את הדבר הנכון
מייד לאחר הפיגוע התראיין באמצעי התקשורת מורה הדרך איתן רונד, שירה במחבל באקדחו, העיד כי הצוערים נמנעו מחתירה למגע וקשר את תגובתם להרשעת אלאור אזריה יום קודם לכן. גם סרטון מצלמת האבטחה, שתיעד את מנוסת הצוערים במעגל הרחוק יותר מהפיגוע, עורר חוסר נוחות ציבורית וביקורת על כך שחיילים חמושים נמלטו מהזירה במקום לנטרל את המחבל. בתחקיר הצה"לי התברר כי כמה צוערים פתחו באש וכי אחת המפקדות הורתה לשאר להתרחק ולתפוס מחסה. בבדיקת גופת המחבל התברר שהקליע שפגע בראשו והרגו היה מרובה M-16 של אחד החיילים. הממצא הזה אינו שולל את האפשרות שמה שעצר את דהירת המשאית היו יריות של אזרחים, שפעלו במהירות ובתעוזה.
"למה אנשים חושבים שהצבא עובד עליהם?" סגן מאיה פלד // צילום: דודו גרינשפן
פלד גדלה בחיפה. היא השתתפה בתוכנית מנהיגות מטעם הסוכנות היהודית שבמסגרתה נסעה במשלחות לבוסטון ולאוקראינה. בסוף התיכון התגייסה למסלול ייעודי לקצונה בשלישות, והשבוע סיימה לפקד על מחזור שלישי של צוערים. היא אמורה להשתחרר מצה"ל בעוד שלושה חודשים ועדיין לא החליטה אם תאריך את שירותה הצבאי.
את ההרוגים הכירה כמפקדת בקורס, אבל לא היתה המפקדת הישירה שלהם. מפקדת צוות נוספת, חברתה של פלד, נפצעה בפיגוע באורח בינוני. "התמיכה הרגשית העיקרית היא העובדה שנשארנו יחד בקורס. כל חייל שהיה באירוע וביקש לראות קב"ן, קיבל. אבל מה שעזר לי להתמודד זה לחזור לצוערים שלי, לצוות שלי. חוויתי איתם את הכל. דיברנו על זה המון. עכשיו נגמר הקורס וכל אחד הולך לדרכו, וזאת תהיה נקודת אתגר בשבילי, לקבל מחזור חדש".
איך את מתייחסת לוויכוח הציבורי באשר למי הרג את המחבל?
"אני לא יודעת מי מכולנו הרג את המחבל, אבל הצוערים הרגו את המחבל. את יודעת מה, זה בסדר גם אם האזרח הרג אותו. כל מה שהמשפחות השכולות צריכות לדעת זה שאנחנו עשינו מה שיכולנו. לא ברחנו ולא הפקרנו את הילדים שלהן".
התגובה שלך בפיגוע מדהימה. פעלת באופן מציל חיים. אבל הסרטון ממצלמת האבטחה מותיר טעם מריר: רואים חיילים שבורחים, בניגוד לאינטואיציה החילית שמשמעותה להיכנס למוקד הסכנה, להסתער.
"לחייל אין אינטואיציה אחרת מלאדם רגיל. כל אדם שומע בום, ובאינסטינקט הראשוני יברח. באינסטינקט השני הוא יסתער. צריך לזכור שהחיילים שברחו היו יחסית רחוקים. לא היה להם מה לרוץ לתוך המשאית. הסרט נותן תחושה לא טובה, אבל הדבר הנכון עבורם היה להתרחק. אם היו רצים קדימה, בוודאות מישהו היה נפגע מירי דו־צדדי. חלק מהם חשבו שזה פיגוע ירי, כי נשמעו המון יריות ולא ידעו מי ירה, אם זה אנחנו או מחבל משוגע".
היו מי שטענו שנשלחת באופן ציני על ידי דובר צה"ל, שאמרת את מה שאמרו לך להגיד כדי לתקן את הרושם הקשה על תגובת החיילים.
"אלו אמירות מופרכות. היו שאמרו שאני פיקטיבית. אני לא מתרגשת מהם כי אני לא צריכה שיגידו לי מה היה שם. הייתי שם. קשה לי להבין למה אנשים חושבים שהצבא עובד עליהם".
בתחילה זה נראה כמו תחרות נרטיבים בין העדות של מורה הדרך לבין דובר צה"ל.
"לא היו שני נרטיבים. היתה תמונה ראשונית לא נכונה, שאמרה שהאזרח ירה ואנחנו ברחנו. אחרי יום וחצי של איסוף מידע, התמונה התבהרה. זה מאוד הגיוני שלא התראיינו מייד כי היינו צריכים להתאפס על עצמנו. לא היה לי נכון להתראיין שעתיים אחרי הפיגוע, כשאני עוד לא מעכלת. מחמיא לי שחושבים שדובר צה"ל שלח אותי. אולי ייצגתי את הסיפור בצורה טובה מדי, שנראית לא אמיתית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו