החלטת ועדת המשנה של הוועדה לביקורת המדינה, לדחות את פרסום מסקנות דו"ח מבקר המדינה בנוגע לתפקוד הקבינט המדיני־ביטחוני במבצע צוק איתן, עוררה אתמול שורת תגובות בקרב ההורים השכולים שאיבדו את יקיריהם במבצע.
קבוצת הורים שכולים, שיקיריהם נפלו בצוק איתן, יצאו בקריאה נרגשת לחברי הוועדה לפרסם במלואו את דו"ח המבקר. במסיבת עיתונאים שקיימו סיפרו נציגי קבוצת ההורים כי במהלך השנה האחרונה נפגשו עם האחראים לדו"ח במשרד מבקר המדינה ועם המבקר יוסף שפירא ואמרו כי "בחלוף שנתיים וחצי מצוק איתן, אנו מבקשים את פרסום הדו"ח. אנו סמוכים ובטוחים שהם עשו עבודה מעמיקה ושקולה וכעת, משהדו"ח הועבר לח"כים, אנו רואים את תפקידם לוודא שמסקנותיו יפורסמו במלואן כהכנה למערכות הצפויות בעתיד, בתקווה שלא תהינה. אין לנו זיקה פוליטית לסיעות השונות, אנו באים כקבוצה מאוחדת שדורשת את פרסום הדו"ח במלואו".
אילן שגיא, שבנו ארז ז"ל נפל במבצע בתקרית שבה חדרו מחבלים במנהרה בסמוך לישוב נחל עוז, אמר בהתרגשות כי "יש פה תרגיל פוליטי, אחד המסריחים ביותר שיכולים להיות. זאת תחילת הדרך למסמס את דו"ח המבקר. בגלל ויכוחים פוליטיים בקבינט הבן שלי נהרג".
מנגד, בין הקולות של ההורים השכולים יש גם מי שסבור שאין בכך תועלת והפרסום רק יגרום נזק. הרב שלום שראל, אביו של רס"ן בניה שראל ז"ל, מפקד סיירת גבעתי שנהרג ברפיח בקרב שבו נהרגו גם סגנו הדר גולדין וסמ"ר ליאל גדעוני ז"ל, אמר ל"ישראל היום" כי "אני מתקומם על עצם השימוש בשכול כמנוף לקידום דעה כזו או אחרת. יש לי דעה, אבל לעולם לא אשתמש בשכול כדי למנף את דעתי האישית. מי שמשתמש בשכול כדי לקדם את דעתו בנושא פרסום הדו"ח, אפשר לשאול למה קולו צריך להישמע יותר מאשר קולם של כל מאות אלפי הלוחמים וההורים של הלוחמים, שלחמו ועוד ילחמו במלחמות ישראל השונות ושל כל שאר אזרחי המדינה? אני לא חושב שאני, כאב שכול, שונה מכל אזרח אחר וצר לי מאוד על השימוש הזה שעושים בשכול".
הרב שראל התייחס לסוגיית פרסום הדו"ח ואמר כי "אני חושב שהמטרה של חקירה כלשהי של העבר, של אירועים שהיו או לא היו תקינים, היא לצורך הפקת לקחים לעתיד. דו"ח המבקר נועד באופן עקרוני לשפר, ואם הפרסום יביא לשיפור זה מצוין, אולם החשש שלי הוא הפוך - מכך שהפרסום יהפוך את המסקנות שיש בדו"ח ואשר בוודאי ראויות ללמידה ויישום, לשדה התגוששות פוליטית. בעיני זה ציני וממש לא ראוי. אני באמת מאמין, וסמוך ובטוח, שכל מי שהיה שותף בשרשרת קבלת החלטות בכל המערכות, החלטות של חיים ומוות, עשה זאת בכובד ראש, בתשומת לב ובחרדת קודש. זה ציני להגיד שמי שחושב על החלטות של חיים ומוות עושה זאת בקלות דעת".
לדבריו, "גם אם נעשו טעויות, צריכים ללמוד אותן באופן ענייני כדי שלא יהיו טעויות כאלה שוב וצריך שיעשו הכל כדי שתהליך הלמידה יתקיים. כאזרח, הייתי שמח שהמסקנות יישארו במסגרת הפקת הלקחים הסמויה מהעין. הבן שלי מסר את נפשו למען עם ישראל ללא אג'נדה פוליטית. לא עניין אותו הבדלים מגדריים, שכבות ומפלגות. הוא מסר את נפשו למען המפעל הענק שאנחנו קוראים לו מדינת ישראל ואנחנו הופכים את זה למשהו קטנוני ומתעסקים במי השתמש במה ובאיזה אופן. למה?"