הכאב והקינה היו אצלה תמיד עמוק בפנים, אך גם התקווה והאמונה שיהיה טוב. למרות ששמעתי את קולה עוד מאמצע שנות ה־70, הבנתי את גדולתה רק 25 שנה אחרי, כשהוציאה את האלבום "צלצולי פעמונים". מאז אני חושב שהיא אחת המוסיקאיות החשובות שלנו, כזו שהשפעתה על הצליל הישראלי של ימינו עצומה, גדולה בהרבה ממה שנדמה מכל מיני דירוגים ומצעדי מכירות. היא היתה אמנית אמיתית, ישרה עם עצמה, שהלכה בדרכה המיוחדת בלי להתחשב באופנה או בטעם רגעי.
בתחילה שרה בעיקר שירי נשמה עצובים שכתבה והלחינה, ויצרה קהל אוהדים הולך וגדל. ב־1975 נכנסה לראשונה לאולפן ההקלטה והקליטה, תוך שעתיים בלבד, את אלבומה הראשון "היכן החייל". זו היתה אחת הפעמים הראשונות בהיסטוריה של הזמר העברי שהשכול והאבל על חללי מלחמה מצאו ביטוי במוסיקה מזרחית "הארד קור" ולא בשירי ארץ ישראל הקיבוצניקיים ברוחם, ששלטו במוסיקה הישראלית עד אז. בשנים הבאות פנו אליה אימהות שכולות רבות בבקשה לכתוב שיר על בניהן שמתו. עוזרי נהגה להקליט במיוחד בשבילן שיר על קלטת ולשלוח אותה להן.
הלהקות והזמרים המצליחים באותה תקופה במוסיקה המזרחית טענו לקיפוח בכלי התקשורת ובעיקר בטלוויזיה הישראלית, שהתעלמה מהם כמעט לחלוטין. לחץ מעריציה של עוזרי על הטלוויזיה גרם לכך שב־1977 היא היתה האמנית המזרחית הראשונה שזכתה להתייחסות מקיפה בטלוויזיה, בסרט בן 40 דקות על כרם התימנים ועל הקריירה שלה. ההצלחה ההיסטרית של עוזרי נמשכה עד 1982, אז החליטה לפרוש מהופעות ומהקלטות בשל שורה של טרגדיות במשפחתה.
זמן קצר אחרי שהוציאה את "צלצולי פעמונים" נראה כאילו הקריירה שלה הסתיימה. היא חלתה בסרטן בגרון ועברה ניתוח שהציל את חייה אך גרם לכך שלא יכלה לשיר או לדבר. אהובה החליטה לא להישבר ולא לאפשר לאובדן הקול לשתק אותה. היא מצאה לעצמה עיסוק חדש: פעילות למען גילוי מוקדם של מחלת סרטן הגרון, ואף הצליחה לשכנע את משרד הבריאות להביא לארץ מכשיר בדיקה יקר שעשוי להציל את חייהם של אלפים.
היא המשיכה ליצור מוסיקה ולכתוב שירים, ולפני 10 שנים יצא "מפתח של זהב", אלבום ראשון אחרי המחלה, שבו נעזרה בקולות של זמרים אחרים. אהובה עצמה, בקול מרוסק, שרה גם היא שלושה שירים חדשים שסימנו את הכיוון - ההתמודדות נמשכת, היא לא מוותרת.
ב־10 השנים שעברו מאז "מפתח של זהב" אהובה לא נחה לרגע. היא המשיכה ללמד מוסיקה, להתארח במגוון גדול של מופעים מכל קצוות הקשת המוסיקלית ובעיקר להמשיך לכתוב ולהלחין המון המון שירים. עכשיו יוצא פרי שבע השנים האלה באלבום שכמעט כולו מילים ולחנים שלה.
בעיבוד ובהפקה המוסיקלית מלאי ההשראה של שאול בסר, המגוון המאוד רחב של המבצעים אינו יוצר בלאגן באזניים, אלא להפך, נשמע כמו יצירה אחת שלמה ועשירה בניואנסים. אהובה עצמה שרה סולו בשיר אחד, ושרה קולות רקע בשיר אחר. אבל רוחה שורה על כל השירים. וזו רוח טובה ואופטימית ומלאת אהבה.
פגשתי אותה בבית החולים. היא כבר לא יכלה לדבר כלל, תיקשרה דרך חברה שרשמה אותיות על דף. העיניים שלה המשיכו לומר: זה בסדר... אני אצא מזה. לא הפסיקה להיות אופטימית ומלאת אמונה. אני אוהב אותה ומעריץ אותה גם על זה.