כמעט 55 שנה אחרי המפגש הראשון ביניהם, חוזרים חברי הרולינג סטונס אל פסקול התקופה ההיא. אלבומם החדש, "Blue & Lonesome", הוא אלבום קאברים לשירי בלוז משיקגו של אותם הימים. הסאונד החדש שהגיע אז מאמריקה, יחד עם שמות כמו האולין וולף ומג'יק סם, שבה את הדמיון של הצעירים הלונדוניים, שהחלו להתנסות בו ולשלב בתוכו אלמנטים משלהם.
במובן הזה, האלבום הזה (ה־23 שמשחררת הלהקה) הוא מעין מבט לאחור וסגירת מעגל עם התקופה ההיא, אחרי יותר מיובל של פעילות והצלחה חסרת תקדים. למעשה, זהו אלבום הקאברים המלא הראשון שלהם מאז 1964, אז הוציאו מיני אלבום עם גרסאות כיסוי הנושא את שם ההרכב.
הפתיחה של האלבום, עם הקאבר ל"Just Your Fool" של באדי ג'ונסון, משמשת הצהרת כוונות ברורה מאוד: הלהקה באה ליהנות, לנגן שירים שהיא מכירה מבפנים ומבחוץ, ולשחק עם חומרי הבניין שמהם יצרו את הרוקנרול. האלבום כולו הוקלט במהלך שלושה ימים בלבד בלונדון בדצמבר שעבר, אבל נשמע מהודק ומלא מרץ וחיים. אחרי תצוגת התכלית שנותנת המפוחית של מיק ג'אגר (שמוותר לראשונה מאז האלבום "Dirty Work" מ־1986 על תפקידי גיטרה), נכנסת החשמלית האדירה של קית' ריצ'רדס ב"Commit a Crime" של האולין וולף, וממחישה את הדרך האמנותית שעברה הלהקה במהלך חייה.
אף על פי שזהו האלבום הראשון שלה אי פעם שמורכב כולו מבלוז, אפשר להבין ממנו חלק ממה שקרה לה בדרך. הפרשנות של הלהקה, גם יותר מחצי מאה אחרי, להתרחשות המוסיקלית האמריקנית של אותה התקופה - מטעינה את השירים במובנים חדשים. אפשר להעלות על הדעת את הטענה הקנטרנית שהסטונס עייפים או חסרי השראה ולכן לא יוצרים חומר מקורי אלא מבצעים קאברים. אבל הטענה הזו מתבטלת כמעט לחלוטין כשמקשיבים לרוח שיוצאת מהאלבום.
___1.jpg)
ניכר מאוד שהם נהנים מלחזור לקלאסיקות, וגם זה מזה.
האווירה המעולה הזו כנראה מידבקת והצליחה למשוך אורח שהקליט באולפן שליד: אריק קלפטון. אגדת הגיטרה מגיח לשני שירים באלבום, "Everybody Knows About My Good Thing" ו"I Can't Quit You Baby", ומעניק לשני השירים מהקסם הנונשלנטי שלו.
החזרה של הסטונס אל השירים האלה, שבחלקם היו להיטים כשהסטונס כבר היו מוכרים, מלמדת על הדרך שעברה הלהקה מאז. יש פה בגרות ועומק שלא היו ללהקה באותם ימים.
האלבום מקסים דווקא במה שאין בו - יומרה. היופי הזה, שרק נדמה כפשוט, הוא התוצר של כל דברי הימים של הסטונס, שכנראה לעולם לא יפסיקו להתגלגל.