לשמוע את "נורמה" זה לשוב לכור מחצבתה של הדרמה האופראית המודרנית, אופרה רומנטית ששמה במרכז את הקול האנושי, בעיקר הנשי, ומותירה בשוליים את שאר מרכיבי הדרמה.
עלילת "נורמה" עוקבת אחרי כוהנת דרואידית, נורמה, שבעוד העם הדרואידי נתון תחת כיבוש רומי מסתבכת ברומן אסור עם הנציב העליון הרומי. האופרה הזו היתה נותרת תלושה ללא מרכזיותו של הקול. ואכן, מה שהופך את "נורמה" לנצחית הוא הקול. הקווים הקוליים הנקיים היפהפיים שכתב בליני פותחים כבר קרוב ל־200 שנה מסילות בפני קולות של זמרות סופרן. מרכזיותו של הקול באופרה הזו גם עוזרת להשכיח את הקטעים המעייפים והארכניים יותר, שהם לא מעטים באופרות של בליני.
"נורמה" היא הזדמנות לקולות גדולים. אם אין זמרת גדולה בתפקיד הראשי, חבל על הזמן של כולם. למרבה המזל, הסופרן הארמנית הראצ'והי באסנז (Bassenz) היתה נהדרת בתפקיד הראשי. לבאסנז קול קטיפה רך ועמוק, והיא הפיקה בקלות ובאקספרסיביות את הקווים המלודיים המתמשכים של בליני מבלי להזדקק למחוות דרמטיות. נורמה בגילומה לא הפכה לקרקס נודד של פלאי הקול האנושי, אלא נותרה באנושיותה. לצידה בלט גוסטבו פורטה (Porta) הוותיק, שיצק תוכן ורגש לדמותו קלת הדעת של הנציב הרומי.
שאר הצוות זהר פחות. ג'ניפר הולוויי האמריקנית היתה אגרסיבית מדי בתפקיד אדלג'יזה, וקרלו סטריולי היה לכל היותר סולידי בתפקיד אורובזו, מנהיג הדרואידים. הזמרים הישראלים גיא מנהיים וענת צ'רני הסתפקו בתפקידים שוליים, ללא נפח.
תזמורת ראשל"צ נשמעה מצוין תחת ניצוחו של דניאל אורן, אולם הבימוי והתפאורה (אלברטו פאסיני וויליאם אורלנדי) היו שמרניים מאוד וחסרי השראה. הפקות קפואות ותקופתיות כאלו כמעט לא נראות יותר בבתי האופרה בעולם. מדוע לא להשתמש בשירותיהם הטובים של כישרונות מקומיים?