עולם הולך ונעלם

לא, זה לא שידור חוזר מתוך ארכיוני רוממה, אבל קצת כן, עם חיקויים של טוביה צפיר ושלמה ניצן ורבקה מיכאלי, אבל גם עם נגיעות של עידן רייכל, סטטיק ובן־אל והסטנדאפיסטית הצעירה והמקסימה לאה לב. 

כן זה קצת מבלבל, אני יודע, אבל הערוץ הראשון החליט לסיים באופן פורמלי את שידורי הבידור שלו בהחייאת פיסת נוסטלגיה חביבה: תוכנית הבידור המיתולוגית "סיבה למסיבה", ששודרה (לסירוגין) בלילות שבת בשנים 1984-1990; אלה היו שנות שליטתו הבלתי מעורערת של הערוץ הראשון, והתוכניות הללו זכו לרייטינג של 90 אחוזים ומעלה. 26 שנים אחרי שירדה מהאוויר שבה התוכנית לארבעה שבועות, עד שתפורק, אם תפורק, רשות השידור, עם אותה מנחה שלא נס ליחה, רבקה מיכאלי, ובאותה שעת שידור. 

מדרך הטבע צפויה תוכנית שכזו לשפוך נוסטלגיה בדליים - והיא עמדה יפה במשימה. המון קטעי זיכרונות מהעבר, ובהם "עם אחד עם שיר אחד" הבלתי נמנע בכל תוכנית שבה מופיע טוביה צפיר, אבל עם תוספת אקטואלית: שני בתים מפי בנימין נתניהו. והיה גם "האשם תמיד" המצחיק תמיד של יאיר ניצני וגם שלמה ניצן בקטעים מאז - אבל "תראו כמה זה אקטואלי גם היום". אני בספק שכל הצופים הבינו על איזו מפלגה הוא דיבר כשהוא דיבר על המערך, ששינתה את שמה כמה פעמים מאז. 

ובכל זאת היו גם כמה רגעים מרגשים באמת בתוכנית, ובראש ובראשונה הופעתו של שמעון פרס ז"ל. התוכנית צולמה לפני מותו, וכך ניתנת לצופה הזדמנות בלתי חוזרת לשוב ולהתמוגג מהאיש הזה. "אתה הרזון ד'אטר, הסיבה להיות פה", דייקה רבקה מיכאלי בהגדרתה את פרס. ובאמת, איך אפשר להישאר אדיש מול ההתלהבות המרגשת שלו, בגיל 93, מסיפור העלאתם ארצה של יהודי אתיופיה. "האמריקנים העמידו לרשותנו קצת מטוסים", סיפר פרס, "וכשנחתו בישראל נפתחו הדלתות וראיתי מולי עיניים שחורות, בורקות. היה שקט מוחלט. כולם הסתדרו בדממה והזקנים ירדו ראשונים, והשתטחו על האדמה. אפילו הטייסים האמריקנים בכו".

ניכר שההפקה לא חסכה מאמצים כדי לשמח אותו. כמובן טוביה צפיר, ומקהלה מעורבת יהודית־ערבית מיפו, מקהלת ראנה, וסיפור על העוזרת של בן־גוריון שישנה בתוך הפיג'מה של הזקן, ואיך שוכנע בן־גוריון להסכים להקמת הטלוויזיה (כמכשיר להוראת עברית), והוא, ג'נטלמן שכמותו, לא שכח לפני שיצא להודות לרבקה מיכאלי, לומר לה שהיא חלק מהביוגרפיה שלו, ובכל אחת מהמון הפעמים שראיינה אותו - נהנה. "יש לי כמה מכתבים ממך", אמרה לו. "אל תספרי!" פקד עליה בחיוך ויצא מהתוכנית, ולמרבה הצער גם מחיינו. 

גם יאיר לפיד, שחבש המון כובעים כמנחה עבר בתוכניות אירוח בערוץ הראשון, כשר וכח"כ, נתן את השואו המצופה, ששיאו היה קטע מראיון שערך עם אביו, טומי לפיד ז"ל, שבו הפגינו שניהם, האב והבן, סוג של צחצוח חרבות מלווה בהומור לא רע.

אני מודה שבגילי אני קהל היעד לתוכנית שכזו, אבל ילדיי כבר לא. ולא אתנגד לצפות גם בפרקים הבאים; אם כבר מדובר בעולם הולך ונעלם, לפחות שיירד מהבמה בתרועה.