לאחר היעדרות של כמעט חמש שנים מהתיאטרון הרפרטוארי, מוני מושונוב חוזר להצגה חדשה ששמה "החדר האחורי", קו־פרודוקציה של התיאטרון הקאמרי ותיאטרון בית ליסין, שבה הוא חולק במה עם אשתו, סנדרה שדה.
ההצגה, שכתבה ומביימת עדנה מזי"א, תעלה במוצאי השבת הקרובה, והיא מסופרת מנקודת מבטו של סטנדאפיסט צעיר (ידידיה ויטל), שניתק קשר עם משפחתו ומשתמש בה כחומר גלם להופעותיו. ההומור הוא המפלט שלו מאביו הנרפה (מושונוב), מאמו האקסצנטרית (שדה) ומדודו העריץ (דודו ניב). כשבת דודתו (הילה פלדמן) מגיעה לביקור, נחשף בהדרגה התא המשפחתי על פוטנציאל הגיהינום הטמון בו.
"זה סיפור על משפחה", אומר מושונוב (65). "אני מגלם את מוטה, איש מבוגר, שלו ולאשתו נולד בן בגיל מבוגר יחסית. הוא איש פלמ"ח לשעבר, יליד הארץ, זה שדואג לכל הסידורים הטכניים בבית, ויש גם סיפור סביב מערכת היחסים שלו עם גיסו, אח של אשתו, שבא ממשפחה אריסטוקרטית שהגיעה מדרום אפריקה".
איך זה לחזור לשחק עם סנדרה?
"לפני כמעט חמש שנים שיחקנו יחד בהבימה ב'קאוויאר ועדשים', וההרגשה לחזור יחד לבמה היא מצוינת. אנחנו מתבגרים, יודעים להעריך יותר, יש קשב נפלא והבנה מקסימלית".
אפשר בכלל להפריד את ההצגה מהחיים או שהעבודה זולגת הביתה?
"זה תלוי. במקרה הזה העבודה לא זולגת הביתה חוץ מחזרות טקסט שאנחנו עושים. היא לא נכנסת לסלון יתר על המידה. בעבר העבודה זלגה יותר הביתה, אבל אני יכול להגיד לך שעכשיו אנחנו חיים עם זה מצוין".
כבר ביימת כמה הפקות, ועכשיו אתה חוזר לעמדת השחקן. זו הקלה?
"אין ספק שזה קל יותר, כי האחריות שלך היא רק לעבודה שלך, אבל בהצגה הזאת אנחנו עובדים בדיאלוג. זה אחד הדברים הקסומים של עדנה, שהיא עובדת מתוך דיאלוג, קשובה מאוד לענייני השחקן. אנחנו די שותפים לרעיונות, ומצד שני היא מנהיגה אותנו כמו שבמאי צריך להחזיק שחקנים לפעמים. זו עבודה מרתקת. כיף לחזור לשחק דמות שהיא על הגבול בין הקומי לדרמטי".
התגעגעת לתיאטרון הרפרטוארי?
"עשיתי הפסקה קצרה, חמש שנים בערך, כי אני מאמין שצריך לעשות הפסקות, ואם יש לך אפשרות לשנות כיוונים בחיים - אז כדאי לנצל את זה. יצאתי עכשיו, לפני חודש, עם ערב סטנד־אפ חדש שנקרא 'מפגש מושונוב' (5 בנובמבר בבית המרזח ברמת ישי ובהמשך בכל הארץ), מעין מפגש שאני עורך עם הקהל בליווי טל בלכרוביץ על הפסנתר. זו הזדמנות שלי לערוך סיכום ביניים, אם תרצי, לספר סיפורים, להצחיק ולשיר שירים שאני כל כך אוהב בלי לפחד".
נשמע מאתגר.
"נכון, זה אתגר גדול מאוד. כתבתי הכל לבד והקדשתי לזה המון זמן לאחרונה. זה כיף גדול להצחיק אנשים. בינתיים היו שישה מופעי הרצה - וזה מתקבל מצוין".