ממצא נדיר וחשוב נחשף בפעילות מבצעית יזומה של היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות: תעודה עשויה פפירוס, מתקופת בית ראשון (המאה ה-7 לפנה"ס), המציינת במפורש את שמה של העיר ירושלים. ברשות העתיקות ציינו כי זהו המקור החוץ-מקראי הקדום ביותר המזכיר את ירושלים בכתב העברי.
התעודה, שנשדדה באופן בלתי חוקי מאחת ממערות מדבר יהודה על ידי חוליית שודדי עתיקות ונתפסה במבצע מורכב על ידי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, הוצגה במסיבת עיתונאים בירושלים. על התעודה, העשויה פפירוס, נייר שיוצר מצמח הגומא, שרדו שתי שורות הכתובות בכתב עברי קדום. בדיקה פליאוגרפית (זיהוי כתב) של האותיות ובדיקת פחמן 14, קבעו כי יש לתארך את הממצא למאה ה-7 לפנה"ס, לשלהי ימי בית המקדש הראשון. רוב האותיות ניתנות לזיהוי בבירור, ולהלן הצעת הקריאה לטקסט: (מא)מת. המלך. מנערתה. נבלים. יין. ירשלמה.
ברשות העתיקות הבהירו כי מדובר בתעודת משלוח מקורית ונדירה מימי בית ראשון, המעידה על תשלום מיסים או העברת סחורה למחסנים בעיר הבירה של הממלכה בירושלים בתקופה זו. בתעודה מפורט מעמדה של שולחת המשלוח (אמת המלך), שם היישוב ממנו נשלח המשלוח ("נערתה"), תוכן הכדים ("יין") מספרם או כמותם ("נבלַים") ויעדם ("ירשלמה"). נערתה, הנזכרת בטקסט, היא נערתה המוזכרת בתיאור גבול אפרים ובנימין: "וירד מינוחה עטרות ונערתה ופגע ביריחו ויצא הירדן".
"לפתוח במבצע להצלת העתיקות במדבר יהודה". ארכאולוגים במערות מדבר יהודה // צילום: רשות העתיקות
ד"ר איתן קליין, סגן מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, סיפר כי: "התעודה שלפנינו מהווה עדות נדירה ביותר לקיומו של מנהל מסודר בממלכת יהודה. התעודה מבליטה את מרכזיותה של ירושלים כבירה הכלכלית של הממלכה במחצית השנייה של המאה ה-7 לפנה"ס. לפי המקרא, שלטו בירושלים בתקופה זו המלכים מנשה, אמון או יאשיהו. אולם לא ניתן לדעת בוודאות למי ממלכי ירושלים הוענק משלוח היין".
"עדות נדירה לקיומו של מנהל מסודר בממלכת יהודה". חפירות במדבר יהודה // צילום: רשות העתיקות
"ממצאים ארכאולוגיים נשדדים לשם בצע כסף"
פרופ' (אמריטוס) שמואל אחיטוב, חתן פרס ישראל לחקר המקרא, מעיד על חשיבותה המדעית של התעודה: "לא זו בלבד שפפירוס זה הוא המקור החוץ-מקראי הקדום ביותר, המזכיר את ירושלים בכתב העברי, אלא שעד כה לא נתגלו בארץ-ישראל תעודות כתובות על גבי פפירוס מימי בית ראשון, מלבד פפירוס אחד מוואדי מרבעאת".
פרופ' אחיטוב הוסיף כי "בתעודה אף מובלט מעמדה יוצא הדופן של אישה בעלת מעמד במנהל של ממלכת יהודה במאה ה-7 לפנה"ס". ישראל חסון, מנהל רשות העתיקות, אמר כי "מציאתו של הפפירוס מעידה על כך שבמערות מדבר יהודה מחכים להתגלות ממצאים נוספים בעלי חשיבות אדירה למורשת. נכסי מורשת עולמיים נשדדים במדבר יום יום בידי שודדי עתיקות לשם בצע כסף. על המדינה להתגייס ולהקצות את המשאבים הנדרשים על מנת לצאת במבצע היסטורי, יחד עם הציבור, ולבצע חפירה שיטתית בכל מערות מדבר יהודה".
שרת התרבות והספורט ח"כ מירי רגב, הדגישה: "גילוי הפפירוס בו מתנוסס שמה של בירתנו ירושלים, הוא עדות מוחשית נוספת לכך שירושלים הייתה ותישאר בירתו הנצחית של העם היהודי. חובתנו לטפל בשוד העתיקות במדבר יהודה, ולא פחות חשוב מכך, בגניבת הדעת של התעמולה השקרית, כפי שקורה בדיוק היום שוב באונסק"ו. הר הבית, לב ליבה של ירושלים ושל ישראל, יישאר המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, גם אם אונסק"ו תאשרר עוד עשר פעמים את החלטתה השקרית והאומללה".
תיארוך בעזרת ציוד של נאס"א
אמיר גנור, מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, הסביר כי: "חומרים אורגניים כמו תעודות, ובפרט נייר עדין כפפירוס, מתכלים לאורך הזמן בשל רגישותם ללחות. האקלים היבש של המדבר מאפשר באופן חריג את השתמרותן של תעודות, המספקות מידע שלא יסולא בפז על אורחות החיים בעת העתיקה ועל ראשית התפתחות הדתות. נדירות הממצאים וחשיבותם הם הסיבה לכך ששודדי העתיקות מרבים להגיע אל המערות שבמצוקי המדבר ולחפור בהן, תוך סיכון חיים של ממש. אני שמח שנפלה בחלקנו הזכות להיות חלק מגאולת הפפירוס, המהווה ממצא חשוב ומיוחד, המעיד על הקשר ההיסטורי בין ארץ-ישראל וירושלים, לבין העם היהודי".
פנינה שור, אוצרת ומנהלת מפעלי מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות, הוסיפה כי "תעודת הפפירוס הייחודית מצטרפת לאלפי קטעי המגילות, שעבורם הקימה רשות העתיקות מעבדות שימור וצילום ייעודיות ובהן מטופלות המגילות באמצעים המיטביים ובטכנולוגיית תיעוד וצילום המתקדמת ביותר הקיימת כיום. במצלמה המתקדמת, שפותחה על פי טכנולוגיה המשמשת את נאס"א, ומתעדת את מגילות מדבר יהודה ברמה המדמה את המקור, ניתן אפילו לראות את מרקם הצמח, העור או הקלף, שעליו נכתבו המסמכים העתיקים". תוצאות ראשוניות של מחקר הממצא יוצגו מחר (חמישי) בכנס העשור של "חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה", הפתוח לציבור, בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים.
