הדבר האחרון שהעימות בין קלינטון לטראמפ היה צריך הוא פרומואים. עוד לפני תחילתו הובטחה צפייה של 100 מיליון צופים בשידור ישיר. דמיינו איזה פוטנציאל כלכלי היה לתשדירי פרסומת, לו היו משודרים במהלכו. אבל כאילו שלא היה כבר מספיק רעש, עניין ומתח, בא מנתח הסקרים הבכיר נייט סילבר מהאתר 538, וחשף כי הקרב לא היה כמעט מעולם צמוד כל כך.
על פי המודל של סילבר, המשקלל כמה מגמות ולא רק סקרים, לקלינטון היתה נכון לאתמול סבירות של 51.9% לניצחון, לעומת 48.1% לטראמפ. מדובר בסבירות הנמוכה ביותר של המועמדת הדמוקרטית עד כה, והסבירות הגבוהה ביותר של המועמד הרפובליקני על פי מדד זה, נתון שהדליק בוודאי נורה אדומה בקמפיין של הילארי. כל זה היה לפני העימות, בימים הקרובים נראה מהן תוצאותיו: האם טראמפ ממשיך במומנטום, או שמא הילארי תברח ותפתח פער במדינות המפתח.
הסבירות הגבוהה ביותר, אלמלא תקלה ענקית של אחד מהשניים בעימות, היא שהמירוץ יהיה צמוד ביותר. למה? כי אמריקה היום חצויה לשניים, ממש כמו בשנת 2000 בעימות בין ג'ורג' בוש לאל גור. אובאמה הצליח להשכיח זאת כשרץ ב־2008 בגלל מועמדותו ההיסטורית והקואליציה שגיבש סביבו, אבל הילארי אינה אובאמה. העדות הבולטת ביותר לכך היא הצעירים - בעוד אובאמה הצליח לסחוף אחריו אותו פלח אוכלוסייה, הרי קלינטון מאבדת אותו. למעשה, דור ה־Y מעולם לא התלהב ממנה ולכן הוא עורק לאט־לאט למפלגות המחאה. כזכור, הקולות בשמאל שהלכו למפלגת הירוקים בשנת 2000 היו יכולים לתת לאל גור את הניצחון.
קלינטון יודעת שהיא אינה מלהיבה אף אחד אחרי יותר מ־20 שנה בזירה הציבורית הארצית. טראמפ, לעומתה, כן מלהיב ולו רק בגלל שהוא מאתגר את הממסד. הילארי לא מייצגת שינוי, טראמפ כן.
הבחירות האלה הן גם סוג של מלחמת הציביליזציות בתוך אמריקה, וזה גם מה שהמועמדים ינסו להציג בעימות. הבוחרים שצפו בעימות צריכים לבחור מה יהיה צביונה של אמריקה בעתיד, ולאו דווקא לבחור בין תוכניות כאלו ואחרות, מרכיבי המדיניות שיינקטו וכולי. אמריקה חצויה וכל אחד רוצה אמריקה אחרת - עד כדי כך המעצמה המובילה בעולם חצויה.
ובחזרה לסקרים. צריך לזכור כי כבר בסוף יולי הקרב היה צמוד, ובאחד המודלים של סילבר טראמפ אף גבר על קלינטון במספר האלקטורים הצפוי. ואז בא אוגוסט הקטסטרופלי של טראמפ והילארי פתחה מבערים, ואז הכל שוב התהפך.
שימו לב, למשל, למה שקורה בקולורדו: שני סקרים שם מצביעים על יתרון לטראמפ, באחד מהם באחוז ובשני בארבעה אחוזים. באוהיו יש לטראמפ יתרון של אחוז ואפילו פנסילבניה, מדינה "מובטחת" לקלינטון, כבר אינה מובטחת כלל והיא מובילה באחוז אחד בלבד שם.
אפילו וירג'יניה, מדינה שהפכה דמוקרטית מאוד בצפונה בעקבות ההתחזקות הדמוגרפית של הליברלים בפרברי הבירה וושינגטון, רואה כיצד הפער נסגר. קלינטון נהנתה שם מיתרון של 12%, אולם הסקרים היום מצביעים על יתרון של 6% בלבד. לא פלא שנייט סילבר מעריך כי היתרון של הילארי היום הרבה פחות בטוח מזה של אובאמה על רומני ב־2012. כזכור, אובאמה אמנם צבר יותר מ־300 אלקטורים בבחירות - ולכן ניצח - אך במניין הקולות הארצי הקרב היה צמוד ביותר. אובאמה זכה ב־%51.1, לעומת 47.2% לרומני. הנשיא, שרצה להציג את עצמו ב־2008 כמושיע שיאחד את האומה, משאיר מאחור אומה חצויה ושסועה.
קלינטון וטראמפ עוברים בעימותים סוג של מיון לקורס טיס. מי הכי טוב? מי הכי ראוי להנהיג? את מי שמים בתא הטייס של מטוס הקרב המשוכלל בעולם שנקרא אמריקה?
כנראה אי אפשר לנצח רק בגלל עימות, אבל תספיק טעות קשה אחת בעימותים כדי לצרוב בתודעה תדמית שלילית שיהיה קשה להשתחרר ממנה.
אמריקה אוהבת - להזכירכם - מנצחים.